דייג המודע לטבע המשתנה סביבו יוכל להוציא את המיטב מכל יציאה ולשמור על האיזון העדין בין התשוקה לציד לבין הרצון לצמצם פגיעה בסביבה. דיג סלקטיבי, אחראי, ומתחשב מצד הדייגים הספורטיביים ייטיב עם הים, הדגה ובתי הגידול ויעזור לשמירה על התחביב לעוד שנים רבות.
דגיגים שבקעו בעונה שעברה נמצאים בקרבת החופים בלהקות גדולות. גודלם לא עולה על 150 גרם ואין בהם כל ערך לדיג. דגיגים אלו חסרי ניסיון ויתקפו כל מה שעובר לידם, הם נצמדים לאיזורים הרדודים וניתן יהיה למצוא אותם באותה הנקודה במשך מספר ימים. האגרסיביות הטבעית שלהם גורמת להם ״להתפוצץ״ על הדמויים ובהרבה מקרים התוצאה היא פגיעה אנושה בדג.
במקרה ואיתרנו להקה כזו המהלך האחראי יהיה להמנע מדיג באותו האיזור, לפחות עד שתתפזר הלהקה או תנדוד הלאה. זיכרו שגם שיחרור הגומברון אינו מבטיח את הישרדותו, בעונה הבאה יחזרו דגיגים אלו וגדילתם המהירה (כ- 700 גרם בשנה) תאפשר גם פייט כייפי וגם ארוחה.
יש לשמור על גודל מומלץ בהתאם למחזורי הרבייה. סרגל דגים (בהתאם להוראות תקנות הדיג) וניסיון יקלו על ההחלטה אילו גדלים מיועדים לשחרור ואילו מותר לשמור.
תקנות הדיג אוסרות על דיג דגיגים צעירים. כדי לאמוד נכונה את גיל הדג, חובר סרגל הדייגים שמאפשר לדייג בחוף לזהות את גודל הדג לפי אורכו, בהתאם לתקנות.
סרגל הדייגים מציג את אורכי המינימום לפי סוגי הדגים. אורך המינימום מעיד על כך כי הדג עדיין צעיר והוא אסור לדיג.
בישראל, רק 2.5% משטח הים התיכון מוגן כשמורות טבע מוכרזות, לעומת כ – 25% משטח היבשה.
אנו קוראים להגדלת שטחן של שמורות הטבע הימיות ל- 20% משטח הים בהתאמה לתוכנית האב של רשות הטבע והגנים.
החורף, כמנהגו, קר ורטוב, יש לקחת בחשבון שכל הסלעים רטובים ומחליקים, מגפיים או נעליים מתאימות הן הכרח. בכל מקרה הזהרו מהחלקים השחורים על הסלעים, שמהווים סכנת החלקה חמורה גם במגפיים מתאימות.
השתדלו לא לדרוך על טבלאות הגידוד – אלא סלעים שהם יותר חי מאשר דומם, דריכה עליהם פוגעת בחסרי החוליות העדינים שמרכיבים אותם, ובאצות המכסות את הסלע!
ליד מקורות מים הטמפרטורות צונחות ב-2 עד-5 מעלות, קחו זאת בחשבון לפני שאתם יוצאים והתלבשו בהתאם. נסו ללבוש שכבות שתוכלו לקלף עם עליית השמש.
נסיכי הים מתקרבים לחופים בהובלת הנקבות. אחרי כל נקבה יעקבו מספר זכרים. אלו ימתינו לרגע ההטלה על מנת להתחרות על ההזדמנות להפרות את הביצים.
הוצאת הנקבה גם תשמיד את דור העתיד וגם תגרום לזכרים לעזוב את השטח.
כיצד נדע שתפסנו את הנקבה? ראשית: בטן תפוחה והריונית שקשה לטעות בה. שנית: לחיצה קלה על בטן תגרום להפרשת ביצים קטנטנות, עגולות וכהות. הזכרים יהיו לרוב קטנים יותר, ולחיצה על בטנם תגרום להפרשת חלב, נוזל הזרע שצבעו לבן. אוכלוסיית הלברקים נמצאת, לפי כל הסימנים, בסכנת הכחדה. באירופה הציעה מועצת האיחוד להטיל מגבלות חמורות על דיג הלברקים החובבני (דג בוגר אחד ביום לדייג) ולהגדיל את גודל המינימום לשמירה בדיג מסחרי. באיזורנו המצב חמור אף יותר.
שוחים בלהקות ענק מעורבות, אולם מדיווחים רבים של דייגי אנטיאסים נראה שזכר אחד נצמד לנקבה ולהיפך ובמקרים רבים הוא ישחה איתה עד לנקודה בה הדייג יוציא את בן/בת הזוג מהמים.
דיג אינטיאסים בחכה מהחוף הינו מאתגר ביותר ודורש סבלנות והתמדה. אנו מצרים על כך שהפתיון המועדף על הדייגים ונראה שגם על הדג, הינו סבידות וקלמרי ומקווים, ומבקשים, לדוג רק את הכמות הנחוצה למטרות פתיון.
הסבידות, כמו התמנונים הינן בעלות אחד המוחות הגדולים והמפותחים בים.
שוחים לרוב בזוגות, זכר ונקבה, ובמקרים רבים של תפיסות מוסרים גם בן הזוג יעלה בחכה באותו האיזור. זהו דג נדיר יחסית וביישן וצריך הרבה מזל לתופסו.
המלצתינו היא להניח להם לנפשם, ביחד עם הלבטים וחלק מהדקרים, זנים אלו מתקרבים ויתכן וכבר נמצאים בסכנת הכחדה.
שוחות בלהקות גדולות כאשר מרבית הדגים בלהקה הן באותו הגודל וסביר להניח שבני אותו הגיל. לאיתור הפלמידות ניתן להשתמש בציפורים שמאתרות את הרתיחות והבלאגן במים שיוצרת להקת פלמידות רעבות. לרוב בעומק הים.
לעיתים הלהקה תתקרב לאיזורי שוברי גלים ומרינות, יש לעבוד מהר, הפלמידות מהירות מאוד והלהקה לא נשארת באיזור ליותר מכמה שניות, דקות לכל היותר. אחרי שחלפה הלהקה יש להמתין ללהקה הבאה.
מדי פעם חולפות פלמידות בודדות שלהקתם נקטפה ברשת, ומדיווחי צוללנים נראה שהפלמידות הבוגרות, נאמר משבעה קילו ומעלה, שוחות לבד. כך שהבחירה בידכם, האם לעבוד על המסלול ללא הפסקה בתקווה לתייר מזדמן או להמתין לסימנים הברורים של להקת פלמידות באיזור.
הקטנות של אוקטובר ונובמבר מתנהגות בצורה דומה ונתפסות בעיקר משוברי גלים וריפים. עם אור אחרון וכשעה לאחריו להקות גדולות של מליטות נכנסות בעקבות הביזרי לכיוון הסלעים והרתיחות נראות למרחוק.
גם כאן עומדות לרשותינו מספר שניות לפני שהלהקה חולפת. מליטה בוגרת מגיעה לאורך של כ-25 סנטימטרים. המלצתנו לגבי אורך מינימלי לשמירה הוא 17 סנטימטר.
חשוב לציין שהגומברים קניבלים ולכן תמיד יופיעו בלהקות המורכבות מפריטים באותו הגודל. הדג משוגע ונותן פייט משובח הכולל סלטות ראווה והרבה ספלאשים על המים.
ברוב המקרים יופיעו בלהקות ויטילו טרור באיזור מסוים לתקופה ארוכה, מספר ימים עד שבועות. אלא אם כן תבלע אותם רשת ותותיר רק פריטים בודדים.
הגומבר נפוץ יחסית באיזורינו ותמיד יש גומבר גדול יותר בסביבה, חוסו על הקטנים והצעירים ושימו לעצמכם רף של קילו לדג לפחות.
חלקם כבר נעלמו לחלוטין מהחופים ואפילו מהעומק (דקר אלכסנדרוני), חלקם נידוגו עד לסף הכחדה (לוקוס לבן ולוקוס אדום) וגודלם של הפריטים שנתפסים הולך וקטן משנה לשנה. לא רחוק היום שבו רק בייבי לוקוסים ישחו במים ומרגע שנדוג גם את אלו, ייגמר הסיפור.
המלצתינו המפורשת, היא לא לדוג דקרים למשך מספר שנים, על מנת לתת לאוכלוסיה סיכוי להתאושש.
דייג ספורטיבי עובד מתוך הבנת מחזור החיים של הטבע. הדברים שתקראו כאן נועדו לאפשר הבנה של מחזור החיים, וכיצד ״לקטוף״ חלק מהדגים מבלי לשבור את מעגל החיים הטבעי, ובלי לפגוע בנקודות הרגישות של הרבייה ותהליך ההתבגרות של הדגים הצעירים.
טירגוט עונתי ישיג לנו את מיטב התוצאות וההנאה מכל יציאה. הכרת העונות ומחזורי הרבייה של הזנים השונים תאפשר דיג סלקטיבי ואחראי שכולל בתוכו גם את שימור התחביב וגם את שימור הדגה.
עם העלייה בטמפרטורת המים הגיעה לסיומה עונת הרבייה של הטורפים הגדולים (לברקים, לוקוסים גומברים) ומתחילה נדידתם לאיזורים קרירים ועמוקים יותר. בעוד הלברקים לעיתים רחוקות בלבד יעמיקו אל מעבר לקו ששת המטרים את הגומברים ניתן לפגוש כעת גם בעומקים של 20 מטרים בדייג מסירה. והלוקוסים- אלו ימשיכו להעמיק ככל שיגדלו.
לקראת סוף האביב מתחילה עונה הנדידה והרבייה של דגי הריף המלקטים- סרגוסים, מרמירים, חדדים, אוטאוטים והטרחונים. מסלול הנדידה והצורך באיזורים מוגנים להטלה מביאים אותם לקרבת החוף ומקלים על תפיסתם.
חשוב לזכור שהשפע בקרבת החוף הוא תוצאה של ניסיונות רבייה, האגרסיביות שמגלים הדגים הינה פועל יוצא של הורמונים והגנה על הביצים, ויש לקחת זאת בחשבון על מנת להמנע מחיסול גרעיני רבייה. דרך מומלצת לעשות זאת היא להחליף נקודות כל מספר תפיסות, במקום להישתל בנקודה ולהוציא מרבד של סרגוסים. התקבצות זו של הסרגוסים מקבילה לחתונות הלוקוסים בעומק, וכולנו מזדעזעים מהטבח שדייגים מסוימים מסוגלים לבצע בחתונות אלו. במקביל לכך, דגיגים שבקעו בעונה שעברה חוסים בקרבת החוף ובאיזורי הריפים המוגנים, חשוב לדוג סלקטיבית ולהימנע מפגיעה בדור הבא.
המעבר לציוד אולטרה לייט (משקלי הטלה 7-0.5 גרם) הכולל שימוש בדמויי פלאפל, ג׳יגים קטנים ותולעי סיליקון יגדיל בהרבה את כמות התפיסות. טלויזיות, מרמירים, סרגוסים ומספר הפתעות קיץ מחכות בחופים.
החופש שמציע סגנון הז׳רז׳ור יחד עם משקל הציוד הזניח, מאפשר סריקה של מקטעי חוף ארוכים בשילוב טיול מהנה על שפת הים, נצלו זאת, אל תהיו חדורי מטרה עד כדי חיסול האוכלוסיה בנקודות, זיכרו שהדגים כאן למטרות רבייה ואפשרו בכך את המשכיות הזן והדיג גם לשנים הבאות.
בענין מגבלת ה-5 קילו בנוהל רישיונות הדיג הספורטיבי, כדאי לזכור שבזנים מסויימים גם זו הפרזה- 5 קילוגרם של סרגוסים לדוגמא היא כמות שמעל ומעבר לצורכיו של כל דייג, במקרה של דגים פלאגים, 3-2 דגים ליציאה זה די והותר ואם איתרע מזלכם ותפסתם דג בוגר ויפה במשקל 5 קילו או יותר, דיינו!
לגבי גודלם של הדגים ומשקלם, הוסיפו סרגל דגים לתיק הדייג, הסרגל מכיל מידע על גדלים מומלצים לשמירה או לשחרור ויתן אינדיקציה טובה במקרה של ספק.
בכל מקרה, היכן שיש ספק, וודאו שהוא לטובת הדג.
היכולת להטיל את הפיתיון אל מעבר לשבירת הגלים לאיזור שמכונה ״התעלה״ שנמצאת לרוב בסביבות ה-70 מטרים מהחוף, תשיג תוצאות מכובדות בעיקר בגיזרת הטרחונים ולעיתים גם תיירים מזדמנים.
בקרבת החוף ובאיזורים סלעיים ניתקל גם בסרגוסים, טלויזיות, צ׳יפורות קטנות ועוד.
המנעו מחפירות בטבלאות הגידוד (הריפים) המוגנות. לצערנו, במקרים רבים יצא לנו לראות דייגי פתיונות חוצבים בסלעים על מנת לייצב את הסטנדים של החכות או להוצאת פתיונות.
ריפים אלו מהווים בית גידול לעשרות זנים של חסרי חוליות ואצות שמהוות את עיקר מזונם של דגי הריף, אל תהרסו את תשתית בית הגידול, ורצוי אף לא לדרוך על טבלאות הגידוד ולהעדיף נקודת עמידה של סלע מלאכותי או מזח.
זיכרו שכל החלזונות והצדפות הינם ערכי טבע מוגנים (לרבות צלחיות, חד שן, ושאר שוכני הטבלאות שלעיתים מוציאים אותם לפיתיון).
השימוש בקרסים בעלי מפתח גבוה (2+) יאפשר טירגוט מדוייק של דגי המטרה הבוגרים וימנע את תפיסתם של דגיגים צעירים וברוב המקרים פציעתם והריגתם.
דרך נוספת להימנע מפגיעה בדגים צעירים ולשחררם עם פציעה מינימלית הם קירסי הסירקל. קרסים אלו פותחו במיוחד לצורך תפיסה ושיחרור ולצמצום הפגיעה בדג.
הסירקל, עקב צורתו הייחודית, עוצב להינעץ בשפתיו של הדג ולא בגחונו או בקרביו. הקרס נועל את הדג בעת פליטת הפיתיון. אין צורך ב״הוק סט״ ויש לעבוד עם הדג בעדינות בעת הוצאתו לחוף על מנת שלא לקרוע את שפתיו.
דייג בוס מיומן יכול לגרום לנזק רב באיזורי הרבייה, במזרק אחד של בצק קיים פוטנציאל תפיסות עצום ויש לזכור שאם נרוקן את הריף, נפגע בהתרבות האוכלוסייה ובתוך שנה שנתיים, נאלץ לנדוד לנקודות מרוחקות בחיפושינו אחר הדגים.
יש להקפיד על שימוש בסרגל דייגים למדידת הדגים ושיחרור דגים מתחת לגודל המומלץ ובעיקר לשמור על מכסת השלל היומית המעוגנת בחוק.
הצוללנים נאלצים לנדוד מהחוף אל העומק בעיקר בשל תנועת הגלים הערה בחדשי הקיץ שמערבבת את החול והסחף ומקשה על הראות.
רובם עוברים לשיטת החפירות ולשימוש ברובים קצרים ומטרגטים חדדים גדולים, בורים, סרגוסים ומדי פעם לברק מקומי.
להבדיל מדייגי החוף שדגים ״על עיוור״, לצוללנים נקודת מבט ייחודית ביכולתם לאתר את דגי המטרה ולבחור דגים וזנים ספציפים לצייד.
מומלץ לגוון את דגי המטרה ואת גודלם. ועד כמה שניתן להימנע מפגיעה בדגיגים צעירים ובנקבות (בולטות בגודלן ובבטנן התפוחה). המנעו משבירת סלעים לחילוץ דגים, הדבר מהווה פגיעה ארוכת טווח בבית הגידול של עשרות זנים נוספים, בינהם דגים וחסרי חוליות.
בדומה לדייג מהחוף, לעיתים יש להודות שהפעם הדג ניצח ולעבור לנקודה הבאה. המנעו מכניסה לכוכים ומערות בעזרת פנס, מערות אלו הינן המפלט האחרון של הדגים ומקומות המסתור בהם הדגים מוגנים יחסית ויכולים לגדול בשקט. הציבו את המארב מחוץ לבית הגידול והתאזרו בסבלנות של צייד עד ליציאת הדגים מהמאורה. בנוסף, מרבית תאונות הצלילה הקטלניות קורות במהלך הניסיון להכנס לתוך מאורות אלו, שום דג אינו שווה את חייכם.
זיכרו שדיג בצלילה עם מיכלי חמצן הוא אסור על פי חוק!
דייגי הסירות החובבים מוצאים עצמם מתרחקים מהחוף יותר ויותר בחיפוש אחר הדגים הפלאגיים, ובין לבין עוגנים מעל ריפים בעומק ומורידים פתיונות חיים או מתים וג׳יגים.
בנוסף להנחיית החוק לגבי מכסת ה-5 קילוגרמים או שני דגים גדולים לדייג, שיחרור דגים צעירים והמנעות מדייג בעונות הרבייה (להוציא דגים פלאגיים ובמרחק 12 מייל מהחוף בלבד), חשוב להקפיד בעת העגינה מעל הריף על העקרונות המצויינים כאן.