- הים התיכון
- שמורות טבע ימיות
- רפורמת הדיג
- תכנון ימי
- מוקד Sea Watch
- אודות
- EN
שמורות ימיות
מחלקות דיווידנדים
זליגת דגה (Spillover effect) משמורות ימיות בהגנה מלאה מעשירה אזורי דיג סמוכים ותורמת לפרנסת הדייגים.
הדיווידנד שמחלקת שמורה ללא דיג: כ- 10% תוספת נטו למשקל שלל הדיג בשנה. דגים שמקורם בשמורה מעשירים את אזורי הדיג שמסביבה (זליגת דגה) ובכך תורמים לענף הדיג.
הדייגים מצביעים ברגליים, ובוחרים להצטופף סביב גבול השמורה כדי ליהנות מזליגת הדגה. תוך מספר שנים זליגת הדגה מהשמורה מפצה על אבדן שטחי הדיג.
נתונים: Goñi, R., Hilborn, R., Díaz, et al. 2010
תפוצת מאמץ דיג סביב אזורים אסורים לדיג מול חופי ניו-אינגלנד בשנת 2003, כפי שנקבע על ידי מערכת מעקב לוויינית (צבעים חמים מעידים על ריכוז גבוה יותר של מאמץ דיג, ניתן לראות שהצבעים החמים מרוכזים בעיקר על גבול השמורות) | Goñi, R., Hilborn, R., Díaz, et al. 2010
איך זה קורה?
א. שמורות ימיות בהגנה מלאה מהוות מקום בטוח לרבייה ולגדילה של דגים – כולל דגים גדולים בעלי חשיבות מסחרית. כתוצאה מכך, בעלי חיים ימיים בשמורות ללא דיג גדולים יותר מאלו שחיים מחוץ לשמורה, לדוגמה:
ב. חלק מהדגה המשגשגת בתוך השמורה – יוצאת אל מחוץ לשמורה, לשטחים לא מוגנים. מכיוון שחיות אלה גדולות יותר מהחיות שמחוץ לשמורה, ומספרן רב, הן מעשירות את שלל הדיג מחוץ לשמורה. דוגמאות:
נתונים: Lubchenco, J., Gaines, S. D., Grorud-Colvert, et al, 2016
דייגים יוזמים הקמת שמורות ימיות במדגסקר ובארצות הברית
קהילות דייגים לוקחות אחריות לשיקום הדגה
שמורות ימיות
כמנהרת הזמן
הדרך להחזיר את הגלגל לאחור
הבעיה:
לפי הערכות אחרונות, אוכלוסיית הדגים הטורפים הגדולים הידלדלה ביותר מ-90% בטווח של 50-100 שנים אחרונות.
כאשר מין מסוים מנוצל עד תום, יעברו הדייגים לדיג של מין אחר. כך מינים רבים נפגעים מדיג יתר, כל אחד בתורו.
כאשר נעלמים הדגים הגדולים והטורפים, הדייגים עוברים לדוג דגים קטנים יותר (שבמקור היוו את המזון של הדגים הטורפים שנעלמו) – כלומר "דיג במורד מארג המזון".
הפתרון:
שמורות ימיות מוגנות, בהן נאכף איסור דיג מוחלט הן דרך ל"סובב את הגלגל לאחור" ולהשיב למערכת האקולוגית את המבנה האקולוגי המקורי של מארג המזון, בו נשמר האיזון בין טורפים, נטרפים ואצות. בשמורות ימיות ללא דיג תועדה התאוששות של מגוון בעלי חיים לעיתים תוך פרק זמן קצר של 2-5 שנים מהכרזה על שמורה.
Dauly, D., Christensen, V., Dalsgaard, et al. 1998
שמורות ימיות ללא דיג – הדוגמה של פיג׳י
מחקר שנעשה בפיג'י בדק את התפלגות גודל הצדפות לפני הכרזת שמורה ואחרי הכרזת שמורה ללא דיג.
הצדפות משמשות כמזון עיקרי לאוכלוסייה המקומית. 3.5 שנים אחרי הכרזת שמורה מוגנת מדיג, יש עליה מסיבית במספר וגודל הצדפות בשטח השמורה וגיוס של צדפות צעירות מחוץ לשמורה. אחרי שנים בודדות של מניעת דיג, הצדפות הגיעו לגודל שלא נראה באזור מזה כשלושים שנים.
5 שנים אחרי הכרזת שמורה ללא דיג: צפיפות הצדפות בתוך שמורה עלתה פי 19! באזור סמוך מחוץ לשמורה, צפיפות הצדפות עלתה פי 7!
איך הכרזה על השמורה ללא דיג החזירה את הגלגל לאחור? גודל וצפיפות המינים המסחריים בשמורה מוגנת מדיג דומים לגודלם וצפיפותם כפי שהיו לפני מספר עשורים. התאוששות המערכת האקולוגית כולה – שיקום עשב ים וחזרת מינים של בעלי חיים שנעלמו, כגון: טריגונים, סרטנים וארנבוני-ים (חלזונות עם קונכייה פנימית).
נתונים: Gell, F.R., and Roberts, C. M. 2003
שמורה ימית מאפשרת את החזרת הטורפים ושיקום המערכת האקולוגית כולה – הדוגמה של ניו-זילנד
דגים טורפים ולובסטרים הם טורפים טבעיים של קיפודי ים. מחקרים שנערכו בשתי שמורות ותיקות ללא דיג בצפון מזרח ניו זילנד בחנו את יחסי הגומלין בין טורפים – לקיפודי הים – וליערות האצות. (יערות תת-ימיים של אצות "קלפ" – אצות ענק חומיות).
דיג ארוך שנים פגע בטורפים של קיפודי הים (דגים ולובסטרים, שהם המינים המבוקשים על ידי הדייגים) ולכן, קיפודי הים התרבו ללא בקרה וגרמו להיעלמות של יערות האצות ולפגיעה בתפקוד המערכת האקולוגית כולה.
הקמת שמורות ימיות ללא דיג גרמה להחזרת הגלגל לאחור:
א. שיקום אוכלוסיית הטורפים
דגים טורפים:
צפיפות: פי 5.7-8.7 יותר דגים טורפים בתוך השמורה לעומת צפיפותם מחוץ לשמורה. גודל: גודל הדגים הטורפים כמעט כפול בתוך השמורה לעומת גודלם מחוץ לשמורה.
לובסטרים:
צפיפות: פי 1.6-3.7 יותר לובסטרים בתוך השמורה לעומת לובסטרים מחוץ לשמורה. גודל: אורך הלובסטרים בתוך השמורה גדול ב- 15 ס"מ לעומת אורך לובסטרים מחוץ לשמורה.
ב. הקטנה של אוכלוסיית קיפודי הים ו"ערבות" הקיפודים
(שטחים שבעבר היו מכוסים ביער אצות והפכו משטחים חשופים בגלל רעיית הקיפודים): 14% בתוך השמורה לעומת 40% מחוץ לשמורה.
ג. שיקום יערות האצות
היערות מתאוששים כאשר צפיפות הקיפודים יורדת מ- 4.9 קיפודים למ"ר.
התוצאה: דגים גדולים יותר, רבים יותר ופוריים יותר בתוך השמורות, מערכת אקולוגית בריאה, התומכת ביערות האצות ועמידה יותר לשינויים.