כלי נגישות
- הגדלת גודל גופן
- הקטנת גודל גופן
- חזרה לגודל גופן מקורי
- ניגודיות כהה
- ניגודיות בהירה
- שחור-לבן
- איפוס ניגודיות
- ניווט מקלדת
- פונט קריא
- קו תחתון לקישורים
א. עיקרי הפעולות המוצעות הן:
01. שינוי בתמהיל שיטות הדיג
02. ניהול ממשק דיג
עונת רבייה
עצירת דיג לשלושה חודשים בעונת הרבייה (למעט דיג של חכות מהחוף, ודיג מינים נודדים מעל 12 מייל מהחוף).
שמורות טבע ימיות וניהול מאמץ דיג לפי אזורים
כמויות
ציוד
הנחיות פרטניות להגברת הסלקטיביות של ציוד הדיג: הגדלת גודל העין המינימלי ברשת, קרסים מעוגלים להפחתת פגיעה בצבי ים, וכו’.
03. קבלת החלטות מושכלת – הקמת וועדה מייעצת
הקמת ועדה מקצועית מייעצת לדיג, שתסיייע לפקיד הדיג בקבלת ההחלטות לממשק הדיג, ותגדיל את הייצוג והשקיפות בתהליך.
04. שדרוג מערכי האכיפה, הניטור וההסברה
על מנת לוודא כי הרפורמה מבוצעת ומביאה את התוצאות הרצויות, יש צורך להשקיע בשדרוג משמעותי של פעילות השטח, בדגש על אכיפה. הרפורמה מציעה תקנים ל-8 פקחים בים ובחוף, צוות מטה ו-4 סירות אכיפה. עלויות האכיפה של הרפורמה המלאה, המציעה להשבית את צי המכמורת, נמוכות משמעותית מחלופות של רפורמה חלקית, מכיוון שאין צורך באכיפה מורכבת מול דייגי המכמורת. ב. תקציב ומקורות מימון
כלב ים נזירי | צילום: מיה אלסר, מחמ״לי
* המכון לחקר ימים ואגמים לישראל. 2015. מתוך – ״סקר אסטרטגי סביבתי לחיפוש והפקה של נפט ושל גז טבעי בים – חלק ג׳״, משרד התשתיות הלאומיות האנרגיה והמים.
התשתית החקיקתית לניהול הדיג בים התיכון, המוסדרת על ידי פקודה מנדטורית מיושנת משנת 1937, אינה מותאמת למגמות מודרניות של ניהול משאב הדגה, המצוי בישראל בהתדרדרות קשה, ואינה מספקת כלים יעילים להתמודדות עם האתגר החשוב של אישוש הדגה.
במסגרת הרפורמה ידרשו שינויים הן בפקודת הדיג והן בתקנות הדיג, על מנת לממש ניהול מושכל של הדגה בים התיכון. במסגרת זו, מקודמת בכנסת הצעת חוק לתיקון פקודת הדיג (הוראות לעניין הבטחת דיג בר-קיימא), התשע״ה–2015, שנועדה להסדיר את תשתית החקיקה ולהתאימה לצרכי השעה הדוחקים.
הצעת החוק
התיקון המוצע לפקודת הדיג מתווה מסגרת עדכנית העונה על צורכי השעה, ומשרטט מסגרת נורמטיבית לניהול הענף בים התיכון, תוך ביסוס כלים פרטניים לשיקום ענף הדיג, כמו השבתת דיג בעונת הרבייה, הגבלת שיטות דיג מזיקות ועוד. הפקודה המנדטורית כתובה בתמציתיות ואינה מכילה את סל הכלים הדרוש לניהול משאב הדגה. מרבית הרגולציה הרלוונטית לניהול המשאב מצויה כיום בחקיקת המשנה (תקנות הדיג, 1937).
הצעת חוק ״דיג בר קיימא בים התיכון 2015״ מכילה, בין השאר, את המרכיבים הבאים*:
1. מסגרת נורמטיבית עדכנית
2. מנגנון קבלת החלטות מבוסס ידע – וועדה מייעצת
הקמת ועדה מייעצת לפקיד הדיג על מנת לסייע בקבלת החלטות מקצועית ומושכלת, המושתתת על ידע מדעי עדכני ותוך שיתוף הדייגים בתהליך.
קביעת מדיניות בענף הדיג מחייבת התבססות על ידע מדעי ומקצועי, שמתעדכן על בסיס תקופתי. לשם כך מוצע להקים ועדה אשר תייעץ לפקיד הדיג בסוגיות מקצועיות שונות (קביעת מועד השבתת הדיג בעונת הרבייה של הדגים, לדוגמא) על מנת להבטיח את התחדשות הדגה תוך מזעור הפגיעה בדייגים ובסביבה הימית. מדובר על סוגיה מורכבת, מכיוון שמינים שונים מתרבים בתקופות שונות, ויש לקבוע את התקופה המיטבית להשבתת הדיג, ולעיתים לעדכן את הקביעה בהתאם לנתונים עדכניים. ההרכב המוצע לוועדה כולל את נציגי משרד החקלאות ופיתוח הכפר, נציגים בעלי ידע מדעי בתחום האקולוגיה הימית (אקדמיה ורשות הטבע והגנים) ונציגי הדייגים.
מסקירת ספרות על ניהול דיג ברחבי העולם, עולה כי תהליכי קבלת החלטות בתחום הדיג מתקיימים במדינות מפותחות בעזרתן של “מועצות דיג” בהן יש נציגות של דייגים, נציגי ארגוני סביבה, תושבים, וכמובן נציגי רשויות ממשלתיות. כינון וועדה מייעצת לא רק ישפר את איכות ההחלטות שמקבל פקיד הדיג, אלא גם יגביר את הלגיטימיות הציבורית שלהן, ובכך יעלה את הסיכויים לציות לחוק, כמו גם את חוסן ההחלטות במבחן בתי המשפט.
3. קביעת ״כללי ניהול״ לצי הדיג
לצורך שמירה על התחדשות הדגה והפחתת קונפליקטים בין שיטות הדיג השונות:
העדכון הנדרש בתקנות הדיג.
משרד החקלאות ופיתוח הכפר פרסם טיוטה לעדכון תקנות הדיג, אולם נדרשים בה שינויים משמעותיים על מנת להתמודד בהצלחה עם משבר קריסת הדגה.
מפת גרירות המכמורת על קרקעית הים*: דוגמא להיעדר ניהול מרחבי של הדיג ופגיעה באזורים להתחדשות הדגה.
דולפינן מצוי | צילום: אביעד שיינין
משרד החקלאות ופיתוח הכפר מקדם עדכון של תקנות הדיג. הצעת העדכון היא חלקית ולא מספקת, ונחוץ להטמיע בה שינויים משמעותיים על מנת להגן על משאב הדגה ולהסדיר את הענף.
1 . עונת הרבייה קביעת משך זמן של שלושה חודשים לפחות לאיסור דיג: טיוטת התקנות קובעת לראשונה כי תתבצע השבתת דיג בעונת הרבייה. אולם, יש צורך לקבוע משך זמן מינימלי של כ – 90 יום לאיסור דיג בעונת הרבייה, על מנת לעמוד בסטנדרטים בינלאומיים ולהבטיח את התחדשות הדגה בפועל. מוצע כי ההשבתה בעונת הרבייה תכלול את כל שיטות הדיג, למעט דיג בחכה מהחוף, ולמעט דיג של מינים נודדים בעומק הים.
2 . הגבלות על דיג המכמורת דיג המכמורת הוא שיטת הדיג בעלת ההשפעה השלילית המשמעותית ביותר על התחדשות הדגה, ערכי הטבע המוגנים, והסביבה החופית בים התיכון. על מנת למזער את השפעתו של דיג זה על הסביבה, על משאב הדגה, ועל פרנסתם של שאר הדייגים המסחריים, נמצא שהחלופה היעילה והכלכלית ביותר היא השבתת כלל צי המכמורת, תוך פיצוי הדייגים. עד שייושם מהלך של השבתה ופיצוי, ברור שיש להטיל על צי המכמורת מגבלות משמעותיות ביותר, בעיקר ברמה המרחבית: איסור דיג בכל אזורי המצע הסלעי הקשה והרחקה משמעותית מהחוף (איסור בעומק הרדוד מ- 40 מ׳). אולם, להגבלות אלה קשיים אכיפתיים משמעותיים, מכיוון שהן יחייבו אמצעי איתור לוויניים ומערכת לניטורם, התגברות על קשיים משפטיים ביכולת להשתמש במידע הלוויני לצרכי אכיפה, וכמובן גם אמצעי אכיפה ימיים.
משום כך, אנו סבורים שההגבלות על דיג המכמורת לא צפויות להביא להגנה אפקטיבית מספיק על משאב הדגה ועל מרבית המשתמשים בדגה (הדייגים לסוגיהם, חובבי צלילה וטבע והציבור הישראלי בכללותו). לכן גם לא נכון לקדם החלפת רשתות ל״עין מרובעת״, מכיוון שלא הגיונילבצע מהלך של החלפת רשתות, הכרוך במשאבים, טרום מהלך לצמצום משמעותי (buy–back) של מכמורתנים.
א. הגבלת צי המכמורת בכל אזורי מצע סלעי קשה
טיוטת התקנות מציעה איסור דיג מכמורת בציוד ייעודי לדיג באזורים סלעיים. בנוסף, האיסור המוצע על דיג מכמורת בעומק רדוד מ-40 מ׳ צפוי להגן על חלק מרכסי הכורכר ואזורי הסלע. אולם הגבלות אלה אינן מספקות. אזורי המצע הסלעי הם האזורים המגוונים ביותר ביולוגית בים התיכון, בעלי חשיבות לתהליכי רבייה והתחדשות דגה כ״אזורי אומנה״, מהווים בית לערכי טבע מוגנים כמו ״כפן גושמני״, ומוגנים במסגרת חוק שמירת הסביבה החופית – 2004*. לפיכך מוצע לאזור על דיג מכמורת בכל אזורי המצע הקשה, בהתאם למיפוי שבוצע על ידי המכון לחקר ימים ואגמים.
ב. עומק המינימום לדיג המכמורת ל- 40 מטר
על מנת להגן בצורה אפקטיבית על התחדשות הדגה מחד ועל הסביבה הימית מאידך, יש לקבוע את עומק המינימום ל- 40 מ׳ במקום 30 מ׳, מהסיבות הבאות:
הגנה על דגים צעירים במים הרדודים מצוי חלק ניכר מהדגים הצעירים שבבגרותם יעמיקו ויצטרפו לדגי המטרה המסחריים. הדגים בעומק 40 מ׳ גדולים לפחות ב- 50% מחבריהם בעומק 20 מ׳! מכאן, הגדלת עומק המינימום תאפשר הפחתה משמעותית ביותר של דיג דגיגים צעירים, והפחתת הפגיעה בשלל הדייגים החופיים.
הגנה על מצע סלעי קשה
הרחבת מגבלת העומק מ- 30 מ׳ ל- 40 מ׳ תאפשר הגנה על רכס הכורכר המצוי ברצועת העומק שבין 30 ל- 40 מ׳, המהווה חלק משמעותי משטחי הכורכר הימיים.
הגנה על צבי ים
מנתוני מרכז ההצלה לצבי ים, עולה כי מרבית הפגיעות בצבי ים במסגרת פעילות דיג מתרחשת בעומקים 50-20 מ׳. הרחקת דיג המכמורת ל- 40 מ׳ מהווה הגנה משמעותית על הצבים (בעיקר בצפון ובדרום ישראל) מכיוון שהיא מאפשרת הגנה על כשני שליש מטווח העומקים בו מתרחש הקונפליקט, לעומת שליש בלבד בהרחקה המוצעת ל- 30 מ׳.
הגנה על פעילות דיג מסחרי המתבצעת במים רדודים
מרבית הדייגים המסחריים בישראל פועלים במים הרדודים (עד 50 מ׳) באמצעות פריסת רשתות עמידה. שיטת דיג זו היא סלקטיבית יותר משיטת המכמורת, בהיותה מכוונת לדגים בוגרים, ואינה פוגעת בקרקעית. דייגים אלה מתקשים לפרוס את הרשתות באזורים חוליים במים רדודים, מכיוון שרשת כזו תגרף על ידי ספינת המכמורת. מכאן, שהרחקת דייגי המכמורת לעומק 40 מ׳ תאפשר פעילות דיג סלקטיבית יותר על ידי קבוצה גדולה יותר של דייגים מסחריים, ויש לה לפיכך תועלת כלכלית וחברתית לענף הדיג.
ג. מיקוד על צמצום צי המכמורת, במקום על החלפת רשתות
טיוטת התקנות מציע להחליף את רשתות המכמורת לרשת בעלת ״עין מרובעת״. מדובר על הצעה עם תועלת מזערית לשמירת משאב הדגה, אשר תגרום להעלאת מחיר הצמצום של צי המכמורת ולכן לבזבוז כסף ציבורי. ברמה הפרטנית, לעין מרובעת יש תועלות מסוימות בהפחתת חלק משלל הלוואי, אך לשיטה זו מגבלות משמעותיות: המעבר לעין מרובעת אינו מוריד (ואף מעלה) את שלל הלוואי במינים בעלי מבנה גוף רחב, המהווים חלק ממיני המטרה של שיטות הדיג החופי ודיג ההקפה. יתרה מכך, גם עבור מיני המטרה של המכמורת, אחוזים גבוהים מהשלל המסחרי יתפסו מתחת לגודל הרבייה המינימאלי (MLS).
בהיבט הסביבתי הרחב, שינוי בסוג הרשת אינו מפחית את הנזק הסביבתי לקרקעית הים (כתוצאה מגרירת הרשת על הקרקעית) ואינו מפחית התפיסות של מינים מוגנים, צבי ים, דולפינים וכו׳. חמור מכך, מחישוב של יכולת ההימלטות של מספר מיני דגים בתנאים של רשת מרובעת בגודל 40 מ״מ (כמוצע בטיוטת התקנות), ניכר שקיימים מינים רבים אשר בפועל יתפסו ברשת מתחת לגודל הרבייה המינימלי. כלומר, הצעת גודל העין וצורתה בטיוטת התקנות תוביל למצב מובנה של הפרת חוק מחד, ופגיעה בהתחדשות הדגה מאידך.
3. הדיג הספורטיבי
פקודת הדיג המנדטורית אינה מייחדת התייחסות פרטנית לניהול הדיג הספורטיבי. נוהל רישיונות הדיג שפרסם אגף הדיג, ויכנס לתוקפו בחודש יוני 2016, קובע מנגנון ניהול ייעודי לדייגים אלה, התואם את היותם חובבים שאינם מתפרנסים מדיג. מוצע להטיל על כלל הדייגים הספורטיביים מגבלת שלל יומית, של עד 5 ק״ג ליום או שני דגים גדולים לכל רישיון דיג ספורטיבי. חשוב לקבוע במסגרת תקנות הדיג כי לדייג חובב אסור למכור את השלל.
פתרון זה, שכבר אומץ ברמה הציבורית על ידי למעלה מ- 3500 חותמים על קוד הכבוד של הדיג הספורטיבי, ימנע מצב אבסורדי בו דייג ספורטיבי חוזר מיום דיג עם מאות ק״ג של דגי טונה או אנטיאס. פתרון זה ניתן להסברה ולאכיפה פשוטה, באמצעות שקילה, וללא צורך ביכולות זיהוי טקסונומי של השלל.
4. מינים בסכנת הכחדה
אוכלוסייתם של מינים מסוימים (לדוגמה דגים מתת משפחת הדקרים) התדרדרה, בעקבות דיג יתר, אל סף הכחדה. מוצע לאפשר לפקיד הדיג לקבוע תקופה שבה תיאסר פעילות דיג עד להתאוששות האוכלוסייה לרמה המאפשרת את חידוש הדיג של מין זה. בנוסף, מוצע לאפשר לפקיד הדיג לקבוע מכסת שלל לדיג ייעודי של מינים המצויים בסכנת הכחדה, וחלקם מוגנים במסגרת אמנות בינלאומיות (דוגמת הטונה כחולת הסנפיר). קביעה מקצועית זו תיעשה בהתייעצות עם הוועדה המייעצת מכיוון שעליה להתבסס על ידע מדעי עדכני.
5. אורכי מינימום לדגים
תקנות הדיג מגדירות גדלי מינימום לדיג של מינים שונים, על מנת להבטיח דיג של דגים בוגרים שכבר תרמו את תרומתם להתחדשות הדור הבא של הדגה. אולם, חלק מהגדלים המופיעים בתקנות אינם תואמים את הידע המדעי בנוגע לגדלי המינימום למחזור רבייה ראשון, ולגבי מינים רבים כלל אין הגדרת גודל. לכן, יש לבצע עדכון מקיף של גדלי המינימום בתוספת הראשונה לתקנות, על בסיס נתונים מדעיים לגבי גודל הדג בעת מחזור הרבייה הראשון, לרבות השלמת מינים שאינם מופיעים בתקנות.
6. הגדלת הסלקטיביות של ציוד הדיג
רשתות עמידה: מכיוון שיש לכוון את הדיג לשלל של דגים בוגרים, מציעות תקנות הדיג החדשות שפרסם אגף הדיג להגדיל את גודל המינימום של רשתות העמידה ל- 30 מ״מ לפחות, אשר תאפשר לכידת דגים איכותיים בעלי ערך שוק גבוה, אשר כבר הספיקו להתרבות.
מערך קרסים: מוצע להחיל חובת שימוש בקרסים מעוגלים בעלי גודל מינימלי. קרסים עגולים יכולים להפחית הפגיעה בבעלי חיים אחרים כמו צבי ים, הן ע״י הפחתת כמות התפיסות של חיות אלה, והן ע״י הגדלת סיכויי השרידות שלהן אם נתפסו וחולצו.
* על פי חוק הסביבה החופית התשס"ד 2004, "פגיעה בסביבה החופית" מוגדרת "פעולה של אדם בסביבה החופית, לרבות… פגיעה במערכות אקולוגיות המתקיימות בסביבה החופית, פגיעה בטבלאות גידוד ומסלע, במערות ובצוקים טבעיים, בדיונות חול ובאזורי שפך של נחלים, המצויים בסביבה החופית…."
קידום הרפורמה, לרבות אישור שינויי חקיקה נדרשים, צפוי לארוך מספר שנים עד ליישומה המלא.
אולם, הים התיכון, והציבור המתבסס עליו, אינם יכולים לחכות. לאור מצבה החמור של הדגה, ולאור הפגיעה האינטנסיבית בטבע הימי ובפרנסת והנאת הדייגים, נדרשות פעולות חירום. ברשותו של פקיד הדיג הראשי במשרד החקלאות מצוי כלי מינהלי ראשון במעלה לניהול הדיג בישראל- רישיונות הדיג. באמצעות הטמעת תנאים והגבלות במסגרת רישיונות הדיג, יכול פקיד הדיג להגן על משאב הדגה ועל הסביבה הימית מפני נזקים בלתי הפיכים, כאמצעי זמני ועד לקידום הרפורמה והעדכונים לפקודת הדיג ותקנות הדיג.
עמדה זו קיבלה חיזוק בעתירה שהגישה החברה להגנת הטבע לבג״צ, ובפסק הדין (אפריל 2015) אשר קבע כי למדינה יש יכולת להטמיע מגבלות ותנאים ברישיונות הדיג. על פקיד הדיג לעשות שימוש בכלי מינהלי זה, החל משנת 2015, כאמצעי חירום ועד לקידום תקנות חדשות ורפורמה, תוך הטמעה של התנאים הבאים ברישיונות הדיג:
• איסור דיג בעונת הרבייה של הדגים
למשך 3 חודשים, לכל שיטות הדיג, למעט דיג בחכה מהחוף (שכרגע אינו מחייב רישיון) ולמעט דיג מינים נודדים מעבר ל- 12 מייל ימי.
• איסור דיג מכמורת בשטחי מצע סלעי קשה
שטחים אלה מהווים בתי גידול חיוניים להתחדשות הדגה ולשמירת הטבע.
• איסור דיג מכמורת בעומק הרדוד מ – 40 מ׳
דיג מכמורת במים הרדודים פוגע בדגיגים צעירים. דיג במים רדודים פוגע בצבי הים (מרבית הפגיעה בצבי ים מתרחשת בעומקים 50-20 מ׳), ואף מונע מדייגי רשת לפרוס ציוד דיג באזורי הגרירה של המכמורת.
• מכסת שלל יומית לדיג ספורטיבי
הגבלת הדיג הספורטיבי למכסה של עד 5 ק״ג או דג גדול בודד ליום דיג, על מנת למנוע פגיעה במשאב הדגה ובפרנסת הדייגים המסחריים.
• הפסקת דיג של מינים בסכנת הכחדה חמורה עד להתאוששות האוכלוסייה
מיני דגים כמו דקר הסלעים ומוסר מלכותי הפכו להיות נדירים בגלל דיג יתר. דגים אלה מתאפיינים בקצב רבייה נמוך, ולכן יש להפסיק את הדיג שלהם למספר שנים עד להתאוששות האוכלוסייה.
בעקבות עתירה נוספת לבג״צ שהגישה החברה להגנת הטבע, הודיע פקיד הדיג בחודש דצמבר 15 כי יטמיע ברישיונות הדיג לשנת 2016 מספר מגבלות המהוות מענה חלקי בלבד לצורך: השבתת חלק משיטות הדיג בחודשים אפריל ומאי, איסור דיג מכמורת בציוד ייעודי לסלעים, והשבתת המכמורת בחודשים יוני – אוגוסט.
על החלטת פקיד הדיג הוגשו 4 עתירות נגדיות של דייגים. כל העתירות נדחו, והשופטים קבעו בפסק דינם כי לפקיד הדיג סמכות מלאה להטיל מגבלות במסגרת רישיונות הדיג: "המדובר בענייננו במקרה מובהק של שתי סמכויות מקבילות המסמיכות לקבוע תנאים ומגבלות על הדיג – במסגרת התקנות (תקנות הדיג, 1937 , להלן: התקנות) ובמסגרת תנאים לרישיון. מסקנתי היא כי פקיד הדיג הראשי היה מוסמך לצרף לרישיונות הדיג השנתיים – הן האישיים, הן לספינה – תנאים המצטרפים על המגבלות הקבועות בתקנות ובפקודה."
עוד קבעו השופטים, כי אין מחלוקת כי מטרתו ומחויבתו של פקיד הדיג היא לשמור על משאב הדגה: "אין חולק עליה – היא להבטיח כי משאבי הדגה של מדינת ישראל – שהם משאב מתכלה-מתחדש, שזמינותו תלויה, בין השאר, בדרכי השימוש וברמת הפעילות הננקטת – ינוהלו בצורה מיטבית, בת קיימא ובאופן העולה בקנה אחד עם האינטרס הציבורי הרחב".
בכך קיבלו השופטים פוגלמן, זילברטל ומזוז, את עמדת החברה להגנת הטבע במלואה.