פילוח עלויות הרפורמה ב-2016
על מנת לאושש את הענף באופן אפקטיבי, דרושה רפורמה המטפלת בכלל המרכיבים בענף.
א. עיקרי הפעולות שנעשו בעקבות הרפורמה ומה עוד צריך לעשות:
פעולות נוספות שנדרשות:
השלמת השבתת צי המכמורת עבור הספינות הנותרות באמצעות פיצוי כספי לדייגים וביטול סובסידיית הדלק של דייגי המכמורת (הישבון על הבלו). לקחים ממיזמי צמצום צי (Buy-back) בעולם מצביעים בצורה ברורה על הסיכונים שבמהלך צמצום חלקי, אשר נוטה להתאפיין בהגברת מאמץ הדיג ולכן בחוסר אפקטיביות לאישוש הדגה, תוך המשך פגיעה בשאר הדייגים ובטבע. השבתה מלאה של צי המכמורת היא החלופה המועדפת ביותר מבחינה כלכלית, סביבתית ואכיפתית, מבין כלל החלופות שנבדקו.
עונת הרבייה והגיוס
עיגון בתקנות הדיג של השבתת דיג למשך 60-90 יום בעונת הרבייה והגיוס (למעט דיג של חכות מהחוף, ודיג מינים נודדים מעל 12 מייל מהחוף).
פעולות נוספות שנדרשות:
מימוש ההשבתה במלואה (ל-90 יום רצופים בחודשים אפריל-יולי) על ידי פקיד הדיג.
שמורות טבע ימיות וניהול מאמץ דיג לפי אזורים
פעולות נוספות שנדרשות:
מגבלות עבור מינים מסויימים
הכרזה על הדקר האלכנסדרוני כערך טבע מוגן האסור לדיג ספורטיבי.
פעולות נוספות שנדרשות:
קביעת מגבלות דיג על מינים בסכנת הכחדה ומינים רגישים, תוך שימוש באיסור דיג תקופתי או קביעת מכסות.
ציוד
הנחיות פרטניות להגברת הסלקטיביות של ציוד הדיג: הגדלת גודל העין המינימלי ברשת, קרסים מעוגלים להפחתת פגיעה בצבי ים, וכו’.
הטמעת תהליך קבלת החלטות מבוססות מידע וניטור על ידי הקמת ועדה מקצועית מייעצת לדיג, שתסייע לפקיד הדיג בקבלת ההחלטות לממשק הדיג, ותגדיל את הייצוג והשקיפות בתהליך.
לשם ביצוע בפועל של תקנות הדיג במסגרת הרפרומה בשנת 2016, הוקמה יחידה ימית ברשות הטבע והגנים ב-2018, לאכיפת חוקי הציד הימי (דיג) מכוח פקודת הדיג. היחידה כוללת 18 אנשי מערך אכיפה ו-7 כלי שיט לפיקוח.
פעולות נוספות שנדרשות:
חיוב בהתקנת מכשירי איכון לוויניים על גבי ספינות דיג מסחריות על מנת שגופי האכיפה יוכלו לבצע מעקב יעיל אחר פעילותן.
ב. תקציב
תקציב נדרש להשלמת הרפורמה:
על מנת להשלים את הפעולות הנוספות הנדרשות ברפורמה, יש צורך בתקציב שנתי שוטף ותקציב חד פעמי. התקציב השוטף הינו 5 מיליון ש"ח לטובת פריסת רשת בטחון כלכלית לדייגים מסחריים חופיים. בנוסף, יש צורך ב-1 מלש"ח בשנה עבור יישום תכנית ניתור הדגה ודיג. התקציב החד פעמי דורש 32 מלש"ח להשבתה מלאה של דיג המכמורת, 4 מלש"ח לשדרוג יכולות הפיקוח, וחצי מלש"ח לתמיכה ישירה בדייגים באמצעות הקמת שוניות מלאכותיות כאתרי דיג. חשוב לציין כי ביטול צי המכמורת יחסוך למשק גם הוצאות על סובסידיות מזיקות, כמו ההחזר הכספי על מס הבלו על הדלק לדייגי המכמורת, שכיום עולה למשלם המיסים 2.5 מלש"ח בשנה.
כלב ים נזירי | צילום: מיה אלסר, מחמ״לי
* המכון לחקר ימים ואגמים לישראל. 2015. מתוך – ״סקר אסטרטגי סביבתי לחיפוש והפקה של נפט ושל גז טבעי בים – חלק ג׳״, משרד התשתיות הלאומיות האנרגיה והמים.
התשתית החקיקתית לניהול הדיג בים התיכון, המוסדרת על ידי פקודה מנדטורית מיושנת משנת 1937, אינה מותאמת למגמות מודרניות של ניהול משאב הדגה, המצוי בישראל בהתדרדרות קשה, ואינה מספקת כלים יעילים להתמודדות עם האתגר החשוב של אישוש הדגה.
במסגרת הרפורמה ידרשו שינויים הן בפקודת הדיג והן בתקנות הדיג, על מנת לממש ניהול מושכל של הדגה בים התיכון. במסגרת זו, מקודמת בכנסת הצעת חוק לתיקון פקודת הדיג (הוראות לעניין הבטחת דיג בר-קיימא), התשע״ה–2015, שנועדה להסדיר את תשתית החקיקה ולהתאימה לצרכי השעה הדוחקים.
התיקון המוצע לפקודת הדיג מתווה מסגרת עדכנית העונה על צורכי השעה, ומשרטט מסגרת נורמטיבית לניהול הענף בים התיכון, תוך ביסוס כלים פרטניים לשיקום ענף הדיג, כמו השבתת דיג בעונת הרבייה, הגבלת שיטות דיג מזיקות ועוד. הפקודה המנדטורית כתובה בתמציתיות ואינה מכילה את סל הכלים הדרוש לניהול משאב הדגה. מרבית הרגולציה הרלוונטית לניהול המשאב מצויה כיום בחקיקת המשנה (תקנות הדיג, 1937).
הצעת חוק ״דיג בר קיימא בים התיכון 2015״ מכילה, בין השאר, את המרכיבים הבאים*:
1. מסגרת נורמטיבית עדכנית
2. מנגנון קבלת החלטות מבוסס ידע – וועדה מייעצת
הקמת ועדה מייעצת לפקיד הדיג על מנת לסייע בקבלת החלטות מקצועית ומושכלת, המושתתת על ידע מדעי עדכני ותוך שיתוף הדייגים בתהליך.
קביעת מדיניות בענף הדיג מחייבת התבססות על ידע מדעי ומקצועי, שמתעדכן על בסיס תקופתי. לשם כך מוצע להקים ועדה אשר תייעץ לפקיד הדיג בסוגיות מקצועיות שונות (קביעת מועד השבתת הדיג בעונת הרבייה של הדגים, לדוגמא) על מנת להבטיח את התחדשות הדגה תוך מזעור הפגיעה בדייגים ובסביבה הימית. מדובר על סוגיה מורכבת, מכיוון שמינים שונים מתרבים בתקופות שונות, ויש לקבוע את התקופה המיטבית להשבתת הדיג, ולעיתים לעדכן את הקביעה בהתאם לנתונים עדכניים. ההרכב המוצע לוועדה כולל את נציגי משרד החקלאות ופיתוח הכפר, נציגים בעלי ידע מדעי בתחום האקולוגיה הימית (אקדמיה ורשות הטבע והגנים) ונציגי הדייגים.
מסקירת ספרות על ניהול דיג ברחבי העולם, עולה כי תהליכי קבלת החלטות בתחום הדיג מתקיימים במדינות מפותחות בעזרתן של “מועצות דיג” בהן יש נציגות של דייגים, נציגי ארגוני סביבה, תושבים, וכמובן נציגי רשויות ממשלתיות. כינון וועדה מייעצת לא רק ישפר את איכות ההחלטות שמקבל פקיד הדיג, אלא גם יגביר את הלגיטימיות הציבורית שלהן, ובכך יעלה את הסיכויים לציות לחוק, כמו גם את חוסן ההחלטות במבחן בתי המשפט.
3. קביעת ״כללי ניהול״ לצי הדיג
לצורך שמירה על התחדשות הדגה והפחתת קונפליקטים בין שיטות הדיג השונות:
הצעת החוק לתיקון פקודת הדיג (איכון ספינות דיג)
יש צורך בחיוב התקנת מכשירי איכון לווייני על גבי ספינות דיג מסחריות מכיוון שפעילותן מתרחשת גם במרחק רב מהחוף ובשעות הלילה ולכן כמעט בלתי אפשרי לעקוב אחר פעילותן באמצעים סטנדרטיים. לשם כך, מחייבות כל מדינות ה-OECD את ציי הדיג שלהן להתקין מערכת איכון לוויינית יעודית (VMS) המשדרת את המיקום למרכז בקרה ופיקוח. גם ישראל מחוייבת לסטנדרט זה במסגרת חברותה בנציבות הדיג הים תיכונית, כבר משנת 2009, אך לא עומדת בהתחייבות זו. אכיפת איסור דיג בשטחים מוגנים ובקרבת תשתיות חיוניות כמו קווי גז, כמעט ואינה אפשרית עקב כך.
עדכון תקנות הדיג
משרד החקלאות ופיתוח הכפר פרסם עדכון של תקנות הדיג, אולם נדרשים בה שינויים משמעותיים נוספים על מנת להתמודד בהצלחה עם משבר קריסת הדגה.
מפת גרירות המכמורת על קרקעית הים*: דוגמא להיעדר ניהול מרחבי של הדיג ופגיעה באזורים להתחדשות הדגה.
דולפינן מצוי | צילום: אביעד שיינין
משרד החקלאות ופיתוח הכפר עדכן את תקנות הדיג. העדכון מבורך אך חלקי ולא מספק, ונחוץ להטמיע בתקנות שינויים משמעותיים נוספים על מנת להגן על משאב הדגה ולהסדיר את הענף.
1 . עונת הרבייה
קביעת משך זמן של 60-90 ימים לאיסור דיג: התקנות קובעות לראשונה כי תתבצע השבתת דיג בעונת הרבייה. אולם, יש צורך לקבוע משך זמן מינימלי של כ-90 יום לאיסור דיג בעונת הרבייה, על מנת לעמוד בסטנדרטים בינלאומיים ולהבטיח את התחדשות הדגה בפועל. חשוב כי ההשבתה בעונת הרבייה תכלול את כל שיטות הדיג.
2 . הגבלות על דיג המכמורת
דיג המכמורת הוא שיטת הדיג בעלת ההשפעה השלילית המשמעותית ביותר על התחדשות הדגה, ערכי הטבע המוגנים, והסביבה החופית בים התיכון. על מנת למזער את השפעתו של דיג זה על הסביבה, על משאב הדגה, ועל פרנסתם של שאר הדייגים המסחריים, נמצא שהחלופה היעילה והכלכלית ביותר היא השבתת כלל צי המכמורת, תוך פיצוי הדייגים. עד שייושם מהלך של השבתה ופיצוי, ברור שיש להטיל על צי המכמורת מגבלות משמעותיות ביותר, בעיקר ברמה המרחבית: איסור דיג בכל אזורי המצע הסלעי הקשה והרחקה משמעותית מהחוף (איסור בעומק הרדוד מ- 40 מ׳). אולם, להגבלות אלה קשיים אכיפתיים משמעותיים, מכיוון שהן יחייבו אמצעי איתור לוויניים ומערכת לניטורם, התגברות על קשיים משפטיים ביכולת להשתמש במידע הלוויני לצרכי אכיפה, וכמובן גם אמצעי אכיפה ימיים.
משום כך, אנו סבורים שההגבלות על דיג המכמורת לא צפויות להביא להגנה אפקטיבית מספיק על משאב הדגה ועל מרבית המשתמשים בדגה (הדייגים לסוגיהם, חובבי צלילה וטבע והציבור הישראלי בכללותו). לכן גם לא נכון לקדם החלפת רשתות ל״עין מרובעת״, מכיוון שלא הגיוני לבצע מהלך של החלפת רשתות, הכרוך במשאבים, טרום מהלך לצמצום משמעותי (buy–back) של מכמורתנים.
3. הדיג הספורטיבי
פקודת הדיג המנדטורית אינה מייחדת התייחסות פרטנית לניהול הדיג הספורטיבי. נוהל רישיונות הדיג שפרסם אגף הדיג, ונכנס לתוקפו ב-2016, קובע מנגנון ניהול ייעודי לדייגים אלה, התואם את היותם חובבים שאינם מתפרנסים מדיג. הנוהל מטיל על כלל הדייגים הספורטיביים מגבלת שלל יומית, של עד 5 ק״ג ליום או שני דגים גדולים לכל רישיון דיג ספורטיבי. חשוב לקבוע במסגרת תקנות הדיג כי לדייג חובב אסור למכור את השלל.
4. מינים רגישים ובסכנת הכחדה
אוכלוסייתם של מינים מסוימים (לדוגמה דגים מתת משפחת הדקרים) התדרדרה, בעקבות דיג יתר, אל סף הכחדה. מוצע לאפשר לפקיד הדיג לקבוע תקופה שבה תיאסר פעילות דיג עד להתאוששות האוכלוסייה לרמה המאפשרת את חידוש הדיג של מין זה. בנוסף, מוצע לאפשר לפקיד הדיג לקבוע מכסת שלל לדיג ייעודי של מינים המצויים בסכנת הכחדה. קביעה מקצועית זו תיעשה בהתייעצות עם הוועדה המייעצת מכיוון שעליה להתבסס על ידע מדעי עדכני.
5. אורכי מינימום לדגים
תקנות הדיג מגדירות גדלי מינימום לדיג של מינים שונים, על מנת להבטיח דיג של דגים בוגרים שכבר תרמו את תרומתם להתחדשות הדור הבא של הדגה. אולם, חלק מהגדלים המופיעים בתקנות אינם תואמים את הידע המדעי בנוגע לגדלי המינימום למחזור רבייה ראשון, ולגבי מינים רבים כלל אין הגדרת גודל. לכן, יש לבצע עדכון מקיף של גדלי המינימום בתוספת הראשונה לתקנות, על בסיס נתונים מדעיים לגבי גודל הדג בעת מחזור הרבייה הראשון, לרבות השלמת מינים שאינם מופיעים בתקנות.
6. הגדלת הסלקטיביות של ציוד הדיג
רשתות עמידה: מכיוון שיש לכוון את הדיג לשלל של דגים בוגרים, מציעות תקנות הדיג החדשות שפרסם אגף הדיג להגדיל את גודל המינימום של רשתות העמידה ל- 30 מ״מ לפחות, אשר תאפשר לכידת דגים איכותיים בעלי ערך שוק גבוה, אשר כבר הספיקו להתרבות.
מערך קרסים: מוצע להחיל חובת שימוש בקרסים מעוגלים בעלי גודל מינימלי. קרסים עגולים יכולים להפחית הפגיעה בבעלי חיים אחרים כמו צבי ים, הן ע״י הפחתת כמות התפיסות של חיות אלה, והן ע״י הגדלת סיכויי השרידות שלהן אם נתפסו וחולצו.
על פי חוק הסביבה החופית התשס"ד 2004, "פגיעה בסביבה החופית" מוגדרת "פעולה של אדם בסביבה החופית, לרבות… פגיעה במערכות אקולוגיות המתקיימות בסביבה החופית, פגיעה בטבלאות גידוד ומסלע, במערות ובצוקים טבעיים, בדיונות חול ובאזורי שפך של נחלים, המצויים בסביבה החופית….". לכן, יש לקדם הגדרת מאמץ דיג אזורי מקסימלי לדיג בשיטות אלו.
קידום הרפורמה, לרבות אישור שינויי חקיקה נדרשים, צפוי לארוך מספר שנים עד ליישומה המלא.
אולם, הים התיכון, והציבור המתבסס עליו, אינם יכולים לחכות. לאור מצבה החמור של הדגה, ולאור הפגיעה האינטנסיבית בטבע הימי ובפרנסת והנאת הדייגים, נדרשות פעולות חירום. ברשותו של פקיד הדיג הראשי במשרד החקלאות מצוי כלי מינהלי ראשון במעלה לניהול הדיג בישראל- רישיונות הדיג. באמצעות הטמעת תנאים והגבלות במסגרת רישיונות הדיג, יכול פקיד הדיג להגן על משאב הדגה ועל הסביבה הימית מפני נזקים בלתי הפיכים, כאמצעי זמני ועד לקידום הרפורמה והעדכונים לפקודת הדיג ותקנות הדיג.
עמדה זו קיבלה חיזוק בעתירה שהגישה החברה להגנת הטבע לבג״צ, ובפסק הדין (אפריל 2015) אשר קבע כי למדינה יש יכולת להטמיע מגבלות ותנאים ברישיונות הדיג. על פקיד הדיג לעשות שימוש בכלי מינהלי זה, החל משנת 2015, כאמצעי חירום ועד לקידום תקנות חדשות ורפורמה, תוך הטמעה של התנאים הבאים ברישיונות הדיג:
• איסור דיג בעונת הרבייה של הדגים
למשך 3 חודשים, לכל שיטות הדיג, למעט דיג בחכה מהחוף (שכרגע אינו מחייב רישיון) ולמעט דיג מינים נודדים מעבר ל- 12 מייל ימי.
• איסור דיג מכמורת בעומק הרדוד מ – 40 מ׳
דיג מכמורת במים הרדודים פוגע בדגיגים צעירים. דיג במים רדודים פוגע בצבי הים (מרבית הפגיעה בצבי ים מתרחשת בעומקים 50-20 מ׳), ואף מונע מדייגי רשת לפרוס ציוד דיג באזורי הגרירה של המכמורת.
• הפסקת דיג של מינים בסכנת הכחדה חמורה עד להתאוששות האוכלוסייה
מיני דגים כמו דקר הסלעים ומוסר מלכותי הפכו להיות נדירים בגלל דיג יתר. דגים אלה מתאפיינים בקצב רבייה נמוך, ולכן יש להפסיק את הדיג שלהם למספר שנים עד להתאוששות האוכלוסייה.
בעקבות עתירה נוספת לבג״צ שהגישה החברה להגנת הטבע, הודיע פקיד הדיג בחודש דצמבר 15 כי יטמיע ברישיונות הדיג לשנת 2016 מספר מגבלות המהוות מענה חלקי בלבד לצורך: השבתת חלק משיטות הדיג בחודשים אפריל ומאי, איסור דיג מכמורת בציוד ייעודי לסלעים, והשבתת המכמורת בחודשים יוני – אוגוסט.
על החלטת פקיד הדיג הוגשו 4 עתירות נגדיות של דייגים. כל העתירות נדחו, והשופטים קבעו בפסק דינם כי לפקיד הדיג סמכות מלאה להטיל מגבלות במסגרת רישיונות הדיג: "המדובר בענייננו במקרה מובהק של שתי סמכויות מקבילות המסמיכות לקבוע תנאים ומגבלות על הדיג – במסגרת התקנות (תקנות הדיג, 1937 , להלן: התקנות) ובמסגרת תנאים לרישיון. מסקנתי היא כי פקיד הדיג הראשי היה מוסמך לצרף לרישיונות הדיג השנתיים – הן האישיים, הן לספינה – תנאים המצטרפים על המגבלות הקבועות בתקנות ובפקודה."
עוד קבעו השופטים, כי אין מחלוקת כי מטרתו ומחויבתו של פקיד הדיג היא לשמור על משאב הדגה: "אין חולק עליה – היא להבטיח כי משאבי הדגה של מדינת ישראל – שהם משאב מתכלה-מתחדש, שזמינותו תלויה, בין השאר, בדרכי השימוש וברמת הפעילות הננקטת – ינוהלו בצורה מיטבית, בת קיימא ובאופן העולה בקנה אחד עם האינטרס הציבורי הרחב".
בכך קיבלו השופטים פוגלמן, זילברטל ומזוז, את עמדת החברה להגנת הטבע במלואה.
