הפיתרון: רפורמה בניהול הדיג בים התיכון
ניהול משק דיג בריא ומניעת דיג יתר
יעד:
שיקום הסביבה האקולוגית למצב בריא התומך בייצור דגה ושמירה על הטבע.
מדדים אפשריים:
• הקטנה של אחוז שלל הלוואי (דגים מוגנים, דגיגים צעירים ודגים לא מסחריים).
• הפחתה משמעותית בפגיעה בחיות מוגנות (צבי ים, דולפינים, כרישים, בטאים וכו’).
יעד:
שיקום התעסוקה בענף והבטחת עתיד בר קיימה לפרנסת העוסקים בו.
מדדים אפשריים:
הגדלת מספר המועסקים המתפרנסים מהענף, בדגש על שיטות דיג סלקטיביות.
יעד:
רווחה חברתית: משאב פנאי ונופש לציבור חובבי הדיג והטבע הימי.
מדדים אפשריים:
הגדלה של מספר הנהנים בציבור ממשאב הדגה (דייגים ספורטיביים, צוללי טבע וכו׳), לצד מזעור טביעת הרגל האקולוגית של הענף.
יעד:
שימור המסורת והנראות הציבורית של הדיג.
מדדים אפשריים:
הגדלת מספר העסקים הממתגים עצמם כחלק ממסורת הדיג ותומכים בייצור המקומי (מסעדות דגים, תיירות במעגנות ואתרי דיג, וכו׳).
יעד:
הגדלת תנובת הענף כמקור מזון טרי.
מדדים אפשריים:
הגדלת סך השלל הכולל שמייצר הענף, תוך הגדלת אחוז דגי האיכות (דגים גדולי גוף מעל לגודל רבייה) בשלל.
העדכון הנדרש בתקנות הדיג.
משרד החקלאות ופיתוח הכפר פרסם טיוטה לעדכון תקנות הדיג, אולם נדרשים בה שינויים משמעותיים על מנת להתמודד בהצלחה עם משבר קריסת הדגה.
מפת גרירות המכמורת על קרקעית הים*: דוגמא להיעדר ניהול מרחבי של הדיג ופגיעה באזורים להתחדשות הדגה.
* מקור: דו"ח מסכם למשרד החקלאות, שפניר ואדליסט, יולי 2011
דולפינן מצוי | צילום: אביעד שיינין
משרד החקלאות ופיתוח הכפר מקדם עדכון של תקנות הדיג. הצעת העדכון היא חלקית ולא מספקת, ונחוץ להטמיע בה שינויים משמעותיים על מנת להגן על משאב הדגה ולהסדיר את הענף.
1 . עונת הרבייה קביעת משך זמן של שלושה חודשים לפחות לאיסור דיג: טיוטת התקנות קובעת לראשונה כי תתבצע השבתת דיג בעונת הרבייה. אולם, יש צורך לקבוע משך
זמן מינימלי של כ – 90 יום לאיסור דיג בעונת הרבייה, על מנת לעמוד בסטנדרטים בינלאומיים ולהבטיח את התחדשות הדגה בפועל. מוצע כי ההשבתה בעונת הרבייה תכלול את כל שיטות הדיג, למעט דיג בחכה מהחוף, ולמעט דיג של מינים נודדים בעומק הים.
2 . הגבלות על דיג המכמורת דיג המכמורת הוא שיטת הדיג בעלת ההשפעה השלילית המשמעותית ביותר על התחדשות הדגה, ערכי הטבע המוגנים, והסביבה החופית בים התיכון. על מנת למזער את השפעתו של דיג זה על הסביבה, על משאב הדגה, ועל פרנסתם של שאר הדייגים המסחריים, נמצא שהחלופה היעילה והכלכלית ביותר היא השבתת כלל צי המכמורת, תוך פיצוי הדייגים. עד שייושם מהלך של השבתה ופיצוי, ברור שיש להטיל על צי המכמורת מגבלות משמעותיות ביותר, בעיקר ברמה המרחבית: איסור דיג בכל אזורי המצע הסלעי הקשה והרחקה משמעותית מהחוף (איסור בעומק הרדוד מ- 40 מ׳). אולם, להגבלות אלה קשיים אכיפתיים משמעותיים, מכיוון שהן יחייבו אמצעי איתור לוויניים ומערכת לניטורם, התגברות על קשיים משפטיים ביכולת להשתמש במידע הלוויני לצרכי אכיפה, וכמובן גם אמצעי אכיפה ימיים.
משום כך, אנו סבורים ש
ההגבלות על דיג המכמורת לא צפויות להביא להגנה אפקטיבית מספיק על משאב הדגה ועל מרבית המשתמשים בדגה (הדייגים לסוגיהם, חובבי צלילה וטבע והציבור הישראלי בכללותו). לכן
גם לא נכון לקדם החלפת רשתות ל״עין מרובעת״, מכיוון שלא הגיונילבצע מהלך של החלפת רשתות, הכרוך במשאבים, טרום מהלך לצמצום משמעותי (buy–back) של מכמורתנים.
א. הגבלת צי המכמורת בכל אזורי מצע סלעי קשה
טיוטת התקנות מציעה איסור דיג מכמורת בציוד ייעודי לדיג באזורים סלעיים. בנוסף, האיסור המוצע על דיג מכמורת בעומק רדוד מ-40 מ׳ צפוי להגן על חלק מרכסי הכורכר ואזורי הסלע. אולם הגבלות אלה אינן מספקות. אזורי המצע הסלעי הם האזורים המגוונים ביותר ביולוגית בים התיכון, בעלי חשיבות לתהליכי רבייה והתחדשות דגה כ״אזורי אומנה״, מהווים בית לערכי טבע מוגנים כמו ״כפן גושמני״, ומוגנים במסגרת חוק שמירת הסביבה החופית – 2004*. לפיכך מוצע לאזור על דיג מכמורת בכל אזורי המצע הקשה, בהתאם למיפוי שבוצע על ידי המכון לחקר ימים ואגמים.
ב. עומק המינימום לדיג המכמורת ל- 40 מטר
על מנת להגן בצורה אפקטיבית על התחדשות הדגה מחד ועל הסביבה הימית מאידך, יש לקבוע את עומק המינימום ל- 40 מ׳ במקום 30 מ׳, מהסיבות הבאות:
הגנה על דגים צעירים במים הרדודים מצוי חלק ניכר מהדגים הצעירים שבבגרותם יעמיקו ויצטרפו לדגי המטרה המסחריים. הדגים בעומק 40 מ׳ גדולים לפחות ב- 50% מחבריהם בעומק 20 מ׳! מכאן, הגדלת עומק המינימום תאפשר הפחתה משמעותית ביותר של דיג דגיגים צעירים, והפחתת הפגיעה בשלל הדייגים החופיים.
הגנה על מצע סלעי קשה
הרחבת מגבלת העומק מ- 30 מ׳ ל- 40 מ׳ תאפשר הגנה על רכס הכורכר המצוי ברצועת העומק שבין 30 ל- 40 מ׳, המהווה חלק משמעותי משטחי הכורכר הימיים.
הגנה על צבי ים
מנתוני מרכז ההצלה לצבי ים, עולה כי מרבית הפגיעות בצבי ים במסגרת פעילות דיג מתרחשת בעומקים 50-20 מ׳. הרחקת דיג המכמורת ל- 40 מ׳ מהווה הגנה משמעותית על הצבים (בעיקר בצפון ובדרום ישראל) מכיוון שהיא מאפשרת הגנה על כשני שליש מטווח העומקים בו מתרחש הקונפליקט, לעומת שליש בלבד בהרחקה המוצעת ל- 30 מ׳.
הגנה על פעילות דיג מסחרי המתבצעת במים רדודים
מרבית הדייגים המסחריים בישראל פועלים במים הרדודים (עד 50 מ׳) באמצעות פריסת רשתות עמידה. שיטת דיג זו היא סלקטיבית יותר משיטת המכמורת, בהיותה מכוונת לדגים בוגרים, ואינה פוגעת בקרקעית. דייגים אלה מתקשים לפרוס את הרשתות באזורים חוליים במים רדודים, מכיוון שרשת כזו תגרף על ידי ספינת המכמורת. מכאן, שהרחקת דייגי המכמורת לעומק 40 מ׳ תאפשר פעילות דיג סלקטיבית יותר על ידי קבוצה גדולה יותר של דייגים מסחריים, ויש לה לפיכך תועלת כלכלית וחברתית לענף הדיג.
ג. מיקוד על צמצום צי המכמורת, במקום על החלפת רשתות
טיוטת התקנות מציע להחליף את רשתות המכמורת לרשת בעלת ״עין מרובעת״. מדובר על הצעה עם תועלת מזערית לשמירת משאב הדגה, אשר תגרום להעלאת מחיר הצמצום של צי המכמורת ולכן לבזבוז כסף ציבורי. ברמה הפרטנית, לעין מרובעת יש תועלות מסוימות בהפחתת חלק משלל הלוואי, אך לשיטה זו מגבלות משמעותיות: המעבר לעין מרובעת אינו מוריד (ואף מעלה) את שלל הלוואי במינים בעלי מבנה גוף רחב, המהווים חלק ממיני המטרה של שיטות הדיג החופי ודיג ההקפה. יתרה מכך, גם עבור מיני המטרה של המכמורת, אחוזים גבוהים מהשלל המסחרי יתפסו מתחת לגודל הרבייה המינימאלי (
MLS).
בהיבט הסביבתי הרחב, שינוי בסוג הרשת אינו מפחית את הנזק הסביבתי לקרקעית הים (כתוצאה מגרירת הרשת על הקרקעית) ואינו מפחית התפיסות של מינים מוגנים, צבי ים, דולפינים וכו׳. חמור מכך, מחישוב של יכולת ההימלטות של מספר מיני דגים בתנאים של רשת מרובעת בגודל 40 מ״מ (כמוצע בטיוטת התקנות), ניכר
שקיימים מינים רבים אשר בפועל יתפסו ברשת מתחת לגודל הרבייה המינימלי. כלומר, הצעת גודל העין וצורתה בטיוטת התקנות תוביל למצב מובנה של הפרת חוק מחד, ופגיעה בהתחדשות הדגה מאידך.
3. הדיג הספורטיבי
פקודת הדיג המנדטורית אינה מייחדת התייחסות פרטנית לניהול הדיג הספורטיבי. נוהל רישיונות הדיג שפרסם אגף הדיג, ויכנס לתוקפו בחודש יוני 2016, קובע מנגנון ניהול ייעודי לדייגים אלה, התואם את היותם חובבים שאינם מתפרנסים מדיג. מוצע להטיל על כלל הדייגים הספורטיביים מגבלת שלל יומית, של עד 5 ק״ג ליום או שני דגים גדולים לכל רישיון דיג ספורטיבי. חשוב לקבוע במסגרת תקנות הדיג כי לדייג חובב אסור למכור את השלל.
פתרון זה, שכבר אומץ ברמה הציבורית על ידי למעלה מ- 3500 חותמים על קוד הכבוד של הדיג הספורטיבי, ימנע מצב אבסורדי בו דייג ספורטיבי חוזר מיום דיג עם מאות ק״ג של דגי טונה או אנטיאס. פתרון זה ניתן להסברה ולאכיפה פשוטה, באמצעות שקילה, וללא צורך ביכולות זיהוי טקסונומי של השלל.
4. מינים בסכנת הכחדה
אוכלוסייתם של מינים מסוימים (לדוגמה דגים מתת משפחת הדקרים) התדרדרה, בעקבות דיג יתר, אל סף הכחדה. מוצע לאפשר לפקיד הדיג לקבוע תקופה שבה תיאסר פעילות דיג עד להתאוששות האוכלוסייה לרמה המאפשרת את חידוש הדיג של מין זה. בנוסף, מוצע לאפשר לפקיד הדיג לקבוע מכסת שלל לדיג ייעודי של מינים המצויים בסכנת הכחדה, וחלקם מוגנים במסגרת אמנות בינלאומיות (דוגמת הטונה כחולת הסנפיר). קביעה מקצועית זו תיעשה בהתייעצות עם הוועדה המייעצת מכיוון שעליה להתבסס על ידע מדעי עדכני.
5. אורכי מינימום לדגים
תקנות הדיג מגדירות גדלי מינימום לדיג של מינים שונים, על מנת להבטיח דיג של דגים בוגרים שכבר תרמו את תרומתם להתחדשות הדור הבא של הדגה. אולם, חלק מהגדלים המופיעים בתקנות אינם תואמים את הידע המדעי בנוגע לגדלי המינימום למחזור רבייה ראשון, ולגבי מינים רבים כלל אין הגדרת גודל. לכן, יש לבצע עדכון מקיף של גדלי המינימום בתוספת הראשונה לתקנות, על בסיס נתונים מדעיים לגבי גודל הדג בעת מחזור הרבייה הראשון, לרבות השלמת מינים שאינם מופיעים בתקנות.
6. הגדלת הסלקטיביות של ציוד הדיג
רשתות עמידה: מכיוון שיש לכוון את הדיג לשלל של דגים בוגרים, מציעות תקנות הדיג החדשות שפרסם אגף הדיג להגדיל את גודל המינימום של רשתות העמידה ל- 30 מ״מ לפחות, אשר תאפשר לכידת דגים איכותיים בעלי ערך שוק גבוה, אשר כבר הספיקו להתרבות.
מערך קרסים: מוצע להחיל חובת שימוש בקרסים מעוגלים בעלי גודל מינימלי. קרסים עגולים יכולים להפחית הפגיעה בבעלי חיים אחרים כמו צבי ים, הן ע״י הפחתת כמות התפיסות של חיות אלה, והן ע״י הגדלת סיכויי השרידות שלהן אם נתפסו וחולצו.
7. הגדרת מאמץ דיג אזורי מקסימלי לדיג ברשתות עמידה ודיג במערך קרסים קרקעי (שאראק)
* על פי חוק הסביבה החופית התשס"ד 2004, "פגיעה בסביבה החופית" מוגדרת "פעולה של אדם בסביבה החופית, לרבות… פגיעה במערכות אקולוגיות המתקיימות בסביבה החופית, פגיעה בטבלאות גידוד ומסלע, במערות ובצוקים טבעיים, בדיונות חול ובאזורי שפך של נחלים, המצויים בסביבה החופית…."
