- הים התיכון
- שמורות טבע ימיות
- רפורמת הדיג
- תכנון ימי
- מוקד Sea Watch
- אודות
- EN
רקע
דיג ספורטיבי הינו דיג למטרות הנאה ופנאי ולא למטרות רווח כספי. פעילות זו צוברת פופולריות ונחשבת לאחת מפעילויות הפנאי הנפוצות באזורי חוף, בעיקר במדינות בעלות כלכלה מפותחת. באזורים רבים (בעיקר באירופה וצפון אמריקה) שלל הדיג הספורטיבי של חלק ממיני המטרה הוא גבוה משלל הדיג המסחרי. דיג ספורטיבי מתבצע בשתי שיטות עיקריות: דיג בחכה – מהחוף או מכלי שיט (סירה/קיאק), ודיג עם רובה בצלילה חופשית.
בשנים האחרונות עזרים שונים המשמשים להגדלת שלל הדיג הספורטיבי הפכו לנפוצים בשימוש, כגון: רולרים חשמליים, אמצעים אלקטרוניים לאיתור להקות דגים (בדיג בחכה מכלי שיט) ואמצעים להטלת הקרס למרחק רב (רחפנים, תותחי פתיונות, בלוני הליום). אמצעים אלה מגדילים את טווח ועוצמת ההשפעה של דייגי חכות מהחוף.
בישראל פעילים כיום כ-70,000 דייגים ספורטיביים, שלוכדים 500-700 טון בשנה (כ-18% מסך השלל). מיני המטרה העיקריים הם דגי קרקעית כגון מוסריים, דקריים וספרוסיים אך גם דגי מים פתוחים כגון טוניות וצניניות.
השפעה אקולוגית
בעבר, הדיג הספורטיבי נתפס כענף שהשפעתו על הדגה והמערכת האקולוגית היא זניחה יחסית. עקב כך, עיקר המחקר, רגולציה והפיקוח הופנו לעבר הדיג המסחרי. אולם, שורה של מחקרים עדכניים הובילו להבנה שהשפעתו של ענף זה זו היא משמעותית, ולעיתים אף עולה על זו של הדיג המסחרי. מחקרים אלו המחישו כיצד לחץ גבוה של דיג ספורטיבי הוביל לקריסת אוכלוסיות של דגי מטרה פופולריים ואף הובילו לכשלונם של "אזורים ימיים מוגנים" שפעילות זו הותרה בשטחן.
מה אנחנו עושים כדי למזער את ההשפעות השליליות של הדיג הספורטיבי?
תקנות הדיג החדשות – 2016:
צעדים נוספים שיש לנקוט:
דג ששופד ברובה דיג | צילום: אייל מילר, רט״ג