מתוך חוברת רפורמה לניהול הדיג בים התיכון
ספינת מכמורת | צילום: אלון רוטשילד
דייג ספורטיבי | צילום: עופר אמיר
דייגים חופיים | צילום: אלון רוטשילד
דייגי הקפה | צילום: יוסף סגל
ענף הדיג הנוכחי בנוי עם כשל מובנה. משאב הדגה מתחלק בצורה לא שיוויונית בין שיטות הדיג, בצורה הרסנית למשאב הדגה ולדייגים. ענף הדיג בים התיכון כולל 4 קבוצות דייגים מרכזיות, השונות במספר הדייגים, בכמות השלל הנתפסת, ובהשפעתן על הדגה. באיור למטה ניתן לראות את מבנה ענף הדיג בים התיכון. השלל מתפלג בצורה לא שיוויונית, כאשר שיטת הדיג הבלתי יעילה והפוגענית ביותר בסביבה – המכמורת, אחראית לתפיסת מרבית השלל, למרות שהיא הענף הקטן ביותר מבחינת מועסקים, בעוד הענפים בהם עוסקים מרבית הדייגים בישראל תופסים פלח קטן יחסית של השלל.
התפלגות שלל ומועסקים בענף הדיג בישראל, מתוך ירוחם וחוב' 2020.
דיג יתר גורם לקריסת הדגה ולפגיעה בתעסוקה ובכלכלה.
את הניהול השגוי ואת קריסת הדגה ניתן לראות בבירור בנתוני הענף (עד 2016):
CAGR: Compound Annual Growth Rate
* דגימת דיג בשיטה זהה, בשלושה אתרים שונים בישראל ובטורקיה, במסגרת מחקר של ד״ר מנחם גורן וחובריו.
צב ים עם קרס דיג בפה, מרכז הצלה לצבי ים, מכמורת | צילום: הילה מונט
פגיעה בתשתית בית הגידול גרירת רשת על ידי ספינות המכמורת פוגעת בבית הגידול הימי, בעקבות “חריש” אינטנסיבי של הקרקעית החולית, והסרת כל האורגניזמים החיים עליה, המהווים את התשתית למערכת האקולוגית. ספינת מכמורת אחת, הפועלת בעזרת ציוד מיוחד, גוררת רשת גם באזורים סלעיים, וגורמת לפגיעה בלתי הפיכה לבית הגידול כולו. פגיעה במארג האקולוגי הימי שיטות דיג לא סלקטיביות, כמו המכמורת, פוגעות במיליוני יצורים ימיים אשר אינם מסחריים, המושלכים חזרה לים מתים. בכך נגרע מהמערכת הימית חלק חשוב מהמארג המזין את כלל החיות הימיות (לרבות את הדגה המסחרית). פגיעה בחיות מוגנות למעלה ממאה אלף (!) פרטים של חיות מוגנות (בעיקר כרישים ובטאים) נידוגים כל שנה בישראל. חיות אלה מוגדרות כ״ערכי טבע מוגנים״ בחוק גנים לאומיים ושמורות טבע, 1998. בנוסף, מוערך כי בכל שנה נפגעים בממוצע כ- 3000 (!) צבי ים* וכ- 4 דולפינים** (חיות בר מוגנות על פי חוק הגנת חיית הבר 1955) כתוצאה מפעילויות דיג.
גיטרנים, דג מוגן מקבוצת הבטאים, בנמל יפו | צילום: רוי גווילי
שלל מכמורת | צילום: אביעד שיינין
