כלי נגישות
- הגדלת גודל גופן
- הקטנת גודל גופן
- חזרה לגודל גופן מקורי
- ניגודיות כהה
- ניגודיות בהירה
- שחור-לבן
- איפוס ניגודיות
- ניווט מקלדת
- פונט קריא
- קו תחתון לקישורים
הדיג בים התיכון – לאן?
הערכת השלל השנתי הכולל בענף הדיג בים התיכון, בתרחישים עתידיים שונים:
קריסת הדגה בים התיכון פוגעת בציבור הישראלי.
ענף הדיג בים התיכון מספק כיום רק כ-3% מצריכת הדגים בישראל. הענף בסכנת קריסה. למה חשוב לשמור עליו?
א. חלבון טרי ומגוון מן הים
עשרות מינים של דגים טריים מגיעים מהים התיכון, ומספקים לצרכן הישראלי מגוון ואיכות אשר חלופות יבוא או חקלאות ימית אינן מסוגלות להתחרות איתם. זהו משאב מקומי, עמיד לפגעי מזג אוויר ולתהפוכות גיאו פוליטיות, אם רק נשכיל לנהל אותו נכון.
ב. תעסוקה
כ- 1000 איש עוסקים בדיג במעגל ראשון (כמשרה מלאה או חלקית). לדייגים אלה, שמרביתם מתגוררים בישובים מאשכולות סוציו אקונומיים נמוכים, מספק הדיג משלח יד ומקור לגאווה.
ג. מסורת ים תיכונית
מראה רשתות הדיג על המזח, הדייג הפורק את השלל והמסעדן המגיע לבחור את מנת היום הם חלק מהמסורת הים תיכונית שלנו בישראל. למסורת זו גם ערך מוסף כלכלי, בדמות תעשיית התיירות של ערי חוף כמו יפו, עכו, חיפה וכו’.
ד. פנאי ונופש לציבור רחב
כ- 70,000 איש נהנים מהדיג כפעילות פנאי ספורטיבית, ובכך מהווים את ציבור הדייגים הגדול ביותר. לדייג החובב, הים הוא מפלט מחיי היום יום העמוסים. מוערך כי ענף הדיג הספורטיבי מגלגל כ- 100 מיליון ש”ח בשנה בציוד דיג, והתועלת הכלכלית-חברתית מערך הפנאי הנגזר ממנו היא משמעותית ביותר.
כיום, הדיג בים התיכון מספק כ- 14% מהייצור המקומי של דגה בישראל (כ- 2700 טון בממוצע לשנה). המשך “עסקים כרגיל”- ניהול שגוי של הדיג – יוביל לקריסת הדגה ובעקבותיה לקריסת הענף, עם צפי ל- 1500 טון בשנה בלבד, פגיעה סביבתית נרחבת, ואבדן מקור פרנסה ונופש.
רפורמה לאישוש הדגה והענף צפויה להכפיל את כמות השלל השנתית לכדי כ– 5000 טון בשנה, תוך מזעור הפגיעה הסביבתית, וביסוס הענף כמקור משמעותי לדגי איכות וכמשאב פנאי ונופש עבור הציבור הישראלי.
ספינת מכמורת | צילום: אלון רוטשילד
דייג ספורטיבי | צילום: עופר אמיר
דייגים חופיים | צילום: אלון רוטשילד
דייגי הקפה
הכשל המבני בענף הדיג בים התיכון.
ענף הדיג הנוכחי בנוי עם כשל מובנה. משאב הדגה מתחלק בצורה לא שיוויונית בין שיטות הדיג, בצורה הרסנית למשאב הדגה ולדייגים.
ענף הדיג בים התיכון כולל 4 קבוצות דייגים מרכזיות, השונות במספר הדייגים, בכמות השלל הנתפסת, ובהשפעתן על הדגה. באיור משמאל ניתן לראות את מבנה ענף הדיג בים התיכון. השלל מתפלג בצורה לא שיוויונית, כאשר שיטת הדיג הבלתי יעילה והפוגענית ביותר בסביבה – המכמורת, אחראית לתפיסת מרבית השלל, למרות שהיא הענף הקטן ביותר מבחינת מועסקים, בעוד הענפים בהם עוסקים מרבית הדייגים בישראל תופסים פלח קטן יחסית של השלל.
מכמורת
רשת הנגררת על קרקעית הים. מפרנס פחות מ- 90 אנשים (מחציתם עובדים זרים) ב- 23 ספינות פעילות. השלל מתאפיין בדגיגים צעירים, בחסילונים (שרימפ) ובאחוז גבוה של שלל לוואי (bycatch). שלל המכמורת מורכב משלל מסחרי (landed) ושלל מושלך (discards).
הקפה
דיג באמצעות הקפת הלהקה ברשת. מפרנס כמה עשרות אנשים. השלל מתאפיין בעיקר במינים משייטים, האופייניים לעמודת המים (pelagic). שיטת דיג סלקטיבית התופסת דגים בוגרים, כל עוד אינה מתקרבת לקרקעית הים בעת דיג במים רדודים.
דיג חופי
1,000 דייגים
דיג ברשתות עמידה או במערך קרסים קרקעי (”שאראק”). מפרנס כ- 1,000 אנשים. השלל מתאפיין בדגים גדולי גוף ובשלל לוואי מועט. בתוכם תת קבוצה של דייגים הצוללים בעזרת מכלי אוויר דחוס (דיג בצלילה בעזרת מתקני נשימה מלאכותיים).
דיג ספורטיבי
70,000 דייגים
דיג חובבים בעזרת חכה מהחוף, חכות או מערך קרסים צף מסירה או מקייק, צלילה חופשית וכן הלאה. פעילים בו עשרות אלפי אנשים. פעילות הדיג מבוצעת לשם הנאה, במגוון שיטות המתאפיינות בשלל דגים בוגרים, ובמיעוט של שלל לוואי.
דיג יתר גורם לקריסת הדגה ולפגיעה בתעסוקה ובכלכלה.
ניהול שגוי של הדיג פוגע בהתחדשות הדגה וכורת את הענף עליו הדייגים יושבים.
לענף הדיג בים התיכון תועלות ציבוריות רבות, אך כולן תלויות בטבע הימי המספק אותן. המערכת האקולוגית בים מספקת את משאב הדגה ומחדשת אותו, אך רק בתנאי שהוא מנוהל נכון. דיג יתר מתרחש כאשר פוגעים ב”קרן” (דגיגים צעירים ותהליכי רבייה וגיוס), במקום לדוג רק את ה”ריבית”.
את הניהול השגוי ואת קריסת הדגה ניתן לראות בבירור בנתוני הענף:
שלל מסחרי (ק״ג) ליחידת מאמץ
CAGR: Compound Annual Growth Rate
שיעור צמיחה שנתי
גודל הדג הממוצע שנמדד בסקרים*
* דגימת דיג בשיטה זהה, בשלושה אתרים שונים בישראל ובטורקיה, במסגרת מחקר של ד״ר מנחם גורן וחובריו.
צב ים עם קרס דיג בפה, מרכז הצלה לצבי ים, מכמורת | צילום: הילה מונט
פגיעה קשה בטבע הנגרמת על ידי דיג יתר ושיטות דיג פוגעניות.
פגיעה בתשתית בית הגידול
גרירת רשת על ידי ספינות המכמורת פוגעת בבית הגידול הימי, בעקבות “חריש” אינטנסיבי של הקרקעית החולית, והסרת כל האורגניזמים החיים עליה, המהווים את התשתית למערכת האקולוגית. ספינת מכמורת אחת, הפועלת בעזרת ציוד מיוחד, גוררת רשת גם באזורים סלעיים, וגורמת לפגיעה בלתי הפיכה לבית הגידול כולו.
פגיעה במארג האקולוגי הימי
שיטות דיג לא סלקטיביות, כמו המכמורת, פוגעות במיליוני יצורים ימיים אשר אינם מסחריים, המושלכים חזרה לים מתים. בכך נגרע מהמערכת הימית חלק חשוב מהמארג המזין את כלל החיות הימיות (לרבות את הדגה המסחרית).
פגיעה בחיות מוגנות
למעלה ממאה אלף (!) פרטים של חיות מוגנות (בעיקר כרישים ובטאים) נידוגים כל שנה בישראל. חיות אלה מוגדרות כ״ערכי טבע מוגנים״ בחוק גנים לאומיים ושמורות טבע, 1998. בנוסף, מוערך כי בכל שנה נפגעים בממוצע כ- 3000 (!) צבי ים* וכ- 4 דולפינים** (חיות בר מוגנות על פי חוק הגנת חיית הבר 1955) כתוצאה מפעילויות דיג.
* נתוני מרכז ההצלה לצבי ים, רשות הטבע והגנים, 2014.
** נתוני ארגון מחמ"לי, 2014.
גיטרנים, דג מוגן מקבוצת הבטאים, בנמל יפו | צילום: רוי גווילי
שלל מכמורת | צילום: אביעד שיינין