נגישות
כלי נגישות
החצי הכחול - הרפורמה להצלת הים התיכון
ראשי >> רפורמת הדיג >> מה הבעיה?

הדיג בים התיכון – לאן?

הערכת השלל השנתי הכולל בענף הדיג בים התיכון, בתרחישים עתידיים שונים:

2015
2700
טון דגים
היום
2016
נקודת הכרעה בנושא
רפורמה כוללת בניהול הדיג
1500
טון דגים
ללא
רפורמה
5000
טון דגים
לאחר
הרפורמה
2035

מתוך חוברת רפורמה לניהול הדיג בים התיכון

קריסת הדגה בים התיכון פוגעת בציבור הישראלי.

ענף הדיג בים התיכון מספק כיום רק כ-3% מצריכת הדגים בישראל. הענף בסכנת קריסה. למה חשוב לשמור עליו?

א. חלבון טרי ומגוון מן הים עשרות מינים של דגים טריים מגיעים מהים התיכון, ומספקים לצרכן הישראלי מגוון ואיכות אשר חלופות יבוא או חקלאות ימית אינן מסוגלות להתחרות איתם. זהו משאב מקומי, עמיד לפגעי מזג אוויר ולתהפוכות גיאו פוליטיות, אם רק נשכיל לנהל אותו נכון. ב. תעסוקה כ- 1000 איש עוסקים בדיג במעגל ראשון (כמשרה מלאה או חלקית). לדייגים אלה, שמרביתם מתגוררים בישובים מאשכולות סוציו אקונומיים נמוכים, מספק הדיג משלח יד ומקור לגאווה. ג. מסורת ים תיכונית מראה רשתות הדיג על המזח, הדייג הפורק את השלל והמסעדן המגיע לבחור את מנת היום הם חלק מהמסורת הים תיכונית שלנו בישראל. למסורת זו גם ערך מוסף כלכלי, בדמות תעשיית התיירות של ערי חוף כמו יפו, עכו, חיפה וכו’. ד. פנאי ונופש לציבור רחב כ- 70,000 איש נהנים מהדיג כפעילות פנאי ספורטיבית, ובכך מהווים את ציבור הדייגים הגדול ביותר. לדייג החובב, הים הוא מפלט מחיי היום יום העמוסים. מוערך כי ענף הדיג הספורטיבי מגלגל כ- 100 מיליון ש”ח בשנה בציוד דיג, והתועלת הכלכלית-חברתית מערך הפנאי הנגזר ממנו היא משמעותית ביותר. כיום, הדיג בים התיכון מספק כ- 14% מהייצור המקומי של דגה בישראל (כ- 2700 טון בממוצע לשנה). המשך “עסקים כרגיל”- ניהול שגוי של הדיג – יוביל לקריסת הדגה ובעקבותיה לקריסת הענף, עם צפי ל- 1500 טון בשנה בלבד, פגיעה סביבתית נרחבת, ואבדן מקור פרנסה ונופש. רפורמה לאישוש הדגה והענף צפויה להכפיל את כמות השלל השנתית לכדי כ– 5000 טון בשנה, תוך מזעור הפגיעה הסביבתית, וביסוס הענף כמקור משמעותי לדגי איכות וכמשאב פנאי ונופש עבור הציבור הישראלי.
מכמורת פחות מ- 15 מטר עומק | צילום: אלון רוטשילד

ספינת מכמורת | צילום: אלון רוטשילד

דייג ספורטיבי | צילום: עופר אמיר

דייג ספורטיבי | צילום: עופר אמיר

דייג חופי

דייגים חופיים | צילום: אלון רוטשילד

דייגי הקפה | צילום: יוסף סגל

 

הכשל המבני בענף הדיג בים התיכון

ענף הדיג הנוכחי בנוי עם כשל מובנה. משאב הדגה מתחלק בצורה לא שיוויונית בין שיטות הדיג, בצורה הרסנית למשאב הדגה ולדייגים. ענף הדיג בים התיכון כולל 4 קבוצות דייגים מרכזיות, השונות במספר הדייגים, בכמות השלל הנתפסת, ובהשפעתן על הדגה. באיור למטה ניתן לראות את מבנה ענף הדיג בים התיכון. השלל מתפלג בצורה לא שיוויונית, כאשר שיטת הדיג הבלתי יעילה והפוגענית ביותר בסביבה – המכמורת, אחראית לתפיסת מרבית השלל, למרות שהיא הענף הקטן ביותר מבחינת מועסקים, בעוד הענפים בהם עוסקים מרבית הדייגים בישראל תופסים פלח קטן יחסית של השלל.

התפלגות שלל ומועסקים בענף הדיג בישראל, מתוך ירוחם וחוב' 2020.

 

דיג יתר גורם לקריסת הדגה ולפגיעה בתעסוקה ובכלכלה.

ניהול שגוי של הדיג פוגע בהתחדשות הדגה וכורת את הענף עליו הדייגים יושבים.

לענף הדיג בים התיכון תועלות ציבוריות רבות, אך כולן תלויות בטבע הימי המספק אותן. המערכת האקולוגית בים מספקת את משאב הדגה ומחדשת אותו, אך רק בתנאי שהוא מנוהל נכון. דיג יתר מתרחש כאשר פוגעים ב”קרן” (דגיגים צעירים ותהליכי רבייה וגיוס), במקום לדוג רק את ה”ריבית”.

את הניהול השגוי ואת קריסת הדגה ניתן לראות בבירור בנתוני הענף (עד 2016):

  • 45% ירידה בשלל הכולל תוך 15 שנים.
  • ירידה שנתית ממוצעת של כ-10% בשלל ליחידת מאמץ בדיג המסחרי החופי. כתוצאה רק 20% מסירות הדיג המסחרי החופי פעילות על בסיס קבוע.
  • ירידה ביעילות המכמורת, המלמדת על הדלדלות הדגה והיעלמות הדגים האיכותיים:
    • ירידה של פי 2.5 בשלל ליחידת מאמץ במהלך עשור (כלומר על כל קילו דגים המכמורת משקיע פי 2.5 מאמץ).
    • עליה של 25% בשיעור השלל המושלך (discards) אשר נידוג ומושלך חזרה לים (מת) עוד בטרם הגיע למעגנה.
  • הנזק הכלכלי המשקי שגורמות ספינות המכמורת בגלל פגיעתן בהתחדשות הדגה מוערך בכ- 860 מיליון ₪!
  • ממצאי סקר משווה בין ישראל לאיסקנדרון (טורקיה), מלמדים כי תחת מאמץ דיג זהה, משקל הדגים בישראל כמו גם השלל ליחידת מאמץ, הם כשישית מבאיסקנדרון.

שלל מסחרי (ק״ג) ליחידת מאמץ

CAGR: Compound Annual Growth Rate

שיעור צמיחה שנתי

CAGR -9.5%
13.5
2000
5
2010
דיג הקפה
CAGR -13%
4.5
2000
1.3
2010
דיג חופי
CAGR -2%
2.5
1948 - 1957
0.8
1998 - 2009
דיג מכמורת

גודל הדג הממוצע שנמדד בסקרים*

ישראל
11 גרם
איסכנדרון
60 גרם
אנטליה
120 גרם

* דגימת דיג בשיטה זהה, בשלושה אתרים שונים בישראל ובטורקיה, במסגרת מחקר של ד״ר מנחם גורן וחובריו.

צב ים עם קרס דיג בפה, מרכז הצלה לצבי ים, מכמורת | צילום: הילה מונט

צב ים עם קרס דיג בפה, מרכז הצלה לצבי ים, מכמורת | צילום: הילה מונט

פגיעה קשה בטבע הנגרמת על ידי דיג יתר ושיטות דיג פוגעניות.

פגיעה בתשתית בית הגידול גרירת רשת על ידי ספינות המכמורת פוגעת בבית הגידול הימי, בעקבות “חריש” אינטנסיבי של הקרקעית החולית, והסרת כל האורגניזמים החיים עליה, המהווים את התשתית למערכת האקולוגית. ספינת מכמורת אחת, הפועלת בעזרת ציוד מיוחד, גוררת רשת גם באזורים סלעיים, וגורמת לפגיעה בלתי הפיכה לבית הגידול כולו. פגיעה במארג האקולוגי הימי שיטות דיג לא סלקטיביות, כמו המכמורת, פוגעות במיליוני יצורים ימיים אשר אינם מסחריים, המושלכים חזרה לים מתים. בכך נגרע מהמערכת הימית חלק חשוב מהמארג המזין את כלל החיות הימיות (לרבות את הדגה המסחרית). פגיעה בחיות מוגנות למעלה ממאה אלף (!) פרטים של חיות מוגנות (בעיקר כרישים ובטאים) נידוגים כל שנה בישראל. חיות אלה מוגדרות כ״ערכי טבע מוגנים״ בחוק גנים לאומיים ושמורות טבע, 1998. בנוסף, מוערך כי בכל שנה נפגעים בממוצע כ- 3000 (!) צבי ים* וכ- 4 דולפינים** (חיות בר מוגנות על פי חוק הגנת חיית הבר 1955) כתוצאה מפעילויות דיג.

 
* נתוני מרכז ההצלה לצבי ים, רשות הטבע והגנים, 2014. ** נתוני ארגון מחמ"לי, 2014.

תכנית פעולה לניהול הדיג ואישוש הדגה והטבע בים התיכון | 2020 - 2030

גיטרנים, דג מוגן מקבוצת הבטאים, בנמל יפו | צילום: רוי גווילי

גיטרנים, דג מוגן מקבוצת הבטאים, בנמל יפו | צילום: רוי גווילי

שלל מכמורת | צילום: אביעד שיינין

שלל מכמורת | צילום: אביעד שיינין

" 28 שנים שאני בים, יום אחרי יום, ובשנים האחרונות קשה לי לראות את המצב של הים. פעם היו דניסים נהדרים. היום הים נהרס. נהגתי לדוג באזור ניצנים, היו ריפים שנהרסו על ידי הספינות ולדגים כבר אין בית. זה עוול, תחשבו שטרקטור נכנס לשכונה והורס את כל הבתים. הנזק האמיתי נגרם לים שעומד למות. "
ניסים נחום, דייג חופי
שתפו:
להמשך קריאה: הגורמים למשבר