נביעות מתאן

מרבית המערכות האקולוגיות בכדור הארץ מתבססות על השמש כמקור אנרגיה, שמשמש צמחים לקיבוע פחמן אורגני (ייצור סוכר) בתהליך הפוטוסינתזה. משם, החומר האורגני נצרך על ידי יתר מארג המזון, בין אם באותו בית גידול או במקום אחר. אולם, במעמקי הים ישנן גם מערכות אקולוגיות מסוג אחר: באיזורים מסויימים של קרקעית הים, פעילות גיאוכימית גורמת לנביעה של תרכובות כימיות שונות, בעיקר מתאן וגופרית. נביעות אלו הן הבסיס לקהילת חיידקים כימו-סינתטיים ענפה. מיקרו-אורגניזמים אלו, מפיקים אנרגיה על ידי חימצון מתאן ותרכובות גופרית, ויוצרים מרבדים נרחבים בסביבת הנביעה. החומר האורגני המופק בתהליך זה מקיים מערכת אקולוגית ייחודית, המנותקת כמעט לחלוטין מבתי הגידול האחרים שבים. תוצר נוסף של תהליך הכימוסינתזה הוא משקעים פחמתיים המצטברים ויוצרים סלעים בתהליך של בנייה ביוגנית. סלעים אלו מהווים מצע התיישבות קשה, שנדיר מאוד בסביבה עמוקה זו. תכונות ייחודיות אלו הופכים את נביעת המתאן לאחד האיזורים העשירים ומיוחדים ביותר בים העמוק. בישראל, נביעות מתאן קיימות בהפרעת פלמחים בעומק של 1000-1200 מטר.

חלק מבעלי החיים שקיימים בסביבה זו, כגון צדפות או תולעים, מקיימים אורח חיים שיתופי עם החיידקים (שמוצאים משכן בגופם) ונהנים ישירות מתוצרי הכימו-סינתזה. בעלי החיים הללו לרוב יוצרים התקבצויות צפופות בקרבת הנביעה. אלו תועדו בחסרי חוליות אחרים, כגון סרטנים או קיפודי ים ניזונים ישירות ממרבדי החיידקים. אלו מזינים טורפים גדולים יותר, למשל דגים, טורפי העל של מערכת זו. במצע הרך שמסביב לנביעה נפוצים בעלי חיים מתחפרים בחול כגון צדפות וסרטנים. אחד מהם, החסילון Calliax lobate, בעל תפקיד מרכזי בערבול והרחפת סדימנט – תנאי הכרחי ביצירת הסלעים הביוגניים שבנביעות המתאן, וככל הנראה הוא מהווה מין מפתח במערכת אקולוגית זו.

כמו בתי גידול אחרים שנמצאים בים העמוק, גם בנביעות המתאן, בעלי החיים מאופיינים בקצבי גידול ורבייה נמוכים ביותר. כל פגיעה בתשתית הקשה, או באחד ממיני המפתח הקיימים בבית הגידול עלולה להוביל לנזק בלתי הפיך. דיג מכמורת, חיפושי נפט והקמת תשתיות נחשבים לאיומים הגדולים ביותר לסביבה זו. על מנת להגן על סביבה יוצאת דופן זו, יש להגביל/לאסור פעילויות אלו, באמצעות הקמה של שמורת טבע ימית ב"הפרעת פלמחים" ובתי הגידול הרגישים בה.