הסיכון של משק הגז לאקלים

מאגרי הגז הישראליים שהתגלו במים הכלכליים של מדינת ישראל הם משאב ציבורי בבעלות המדינה. המדינה מחזיקה במקורות הגז כנאמן הציבור, וחלה עליה החובה לנהל ולנצל משאב זה לטובת הציבור ובאופן שיבטיח את מימוש האינטרס הציבורי במלואו.

ה"גז הטבעי", אשר המרכיב העיקרי שלו הוא מתאן, הוא דלק מאובן (פוסילי) שבדומה לנפט מקורו בפירוק שאריות של יצורים חיים מתחת לקרקעית הים במשך מיליוני שנים.

החברה להגנת הטבע ראתה במאגרי הגז שהתגלו בעשור הקודם "אנרגיית מעבר" שחשוב לנצל אותה לתקופת הביניים, על מנת לסייע למשק הישראלי לצמצם ולהפסיק את השימוש בפחם, שהיה המקור העיקרי של אנרגיה וגרם לזיהום אוויר, לתחלואה, והחריף את שינוי האקלים. זאת, עד שהמשק הישראלי יבסס תשתית אנרגטית לאנרגיות מתחדשות ונקיות, בדגש על סולארי על שטחים מבונים, בשילוב עם התייעלות.

אולם, להפקת הגז וגם לשימוש בו יש השלכות קשות. קודם כל, השימוש בגז יוצר פליטות מזהמות של גזי חממה שמחריפים את משבר האקלים. מסיבה זו, העולם כולו נמצא בתהליך גמילה מהגז. בנוסף, ההפקה מצריכה בניית תשתיות רבות ומורכבות בעלויות אסטרונומיות שפוגעות בטבע הימי, וגם בתהליך ההפקה עצמו יש סיכוני זיהום משמעותיים. לכן, לא נכון כלכלית, סביבתית וציבורית לקדם מהלכי פיתוח של מאגרי גז חדשים. יש להמשיך ולנצל את מאגרי הגז הקיימים, לתקופת ביניים ולצרכי המשק הישראלי, ולהקפיא את החיפוש אחר מאגרים חדשים (ההליך התחרותי הרביעי), בהתאם להמלצת סוכנות האנרגיה העולמית (IEA), שקבעה כי יש לעצור פיתוח שדות חדשים כבר בשנת 2022, כדי להגיע לאיפוס פחמני והתבססות על אנרגיות מתחדשות עד שנת 2050.

אין לקדם יצוא גז מהמאגרים הישראליים – אלה צריכים לשמש להבטחת צרכי המשק, עד לביסוסו על אנרגיות נקיות ומתחדשות. יצוא גז הוא סיכון כלכלי, ויצוא של פליטות גזי חממה מזיקים שמחריפים את משבר האקלים הפוגע בכולם ומסכן את הציבור בישראל.

גז פולט פחות מזהמים הפוגעים בבריאות האדם, לעומת  פחם, מזוט וסולר ולכן המעבר מפחם לגז משפר את איכות האוויר בהיבט מזהמים נשימתיים לאדם. אולם, מתאן הוא גז חממה עוצמתי בהרבה מפחמן דו חמצני. הנזק שטון אחד של מתאן עושה בתקופה של עשרים שנים מרגע הפליטה, שווה לנזק של כ-85 טון פחמן דו חמצני!

המשמעות היא שהתבססות על גז מחריפה את שינוי האקלים, ובכך פוגעת בציבור הישראלי בהווה ובעיקר בעתיד.

משבר האקלים כבר כאן, והוא משפיע כבר היום על כל מי שחי בישראל. שריפות, הצפות, גלי חום שהולכים ומתעצמים, בצורות ויובש שפוגעים בחקלאות הישראלית ומסכנים את בריאות הציבור. 

במקום שמדינת ישראל תשמור על האינטרס הציבורי – תיערך להשלכות משבר האקלים, בין השאר באמצעות מהלכים להפחתת פליטות גזי חממה בהתאם למחויבויות לאומיות ובינלאומיות – מדינת ישראל הולכת בכיוון ההפוך!

ממש בימים אלה ישראל מקדמת מכירה של רבע משטח המים הכלכליים של ישראל (6,000 קמ"ר), עבור חיפושי גז ונפט חדשים שיתדלקו את משבר האקלים. ההחלטה על ביצוע קידוחי גז ונפט חדשים בים התיכון היא ההחלטה הדרמטית ביותר מבחינת פליטות גזי חממה והשפעה על האקלים שמדינת ישראל מקבלת בימים אלו, החלטה שתלווה אותנו ל-30 השנים הקרובות לפחות. 

במקום להשקיע באנרגיות מתחדשות, התייעלות אנרגטית, וחדשנות, משרד האנרגיה מבקש להפוך את הים התיכון הישראלי למפעל דלקים ענק, שיחריף את משבר האקלים. הציבור הישראלי ישלם את המחיר, ואת הרווח יקצרו תאגידי הגז שברובם הם בכלל בבעלות זרה – כלומר רב הכסף זורם בכלל לבעלי ההון! (על הפארסה של "קרן העושר" כבר שמעתם? רווחי העתק שהובטחו לציבור מהפקת הגז – וזרמו לבעלי המניות של שברון ואחרות – ברחבי הגלובוס).

• 6,000 קמ"ר בשטח הימי של ישראל המיועדים לחיפושי גז חדשים
• אסדה חדשה מול חוף דור
• צינור גז חדש באורך 1900 ק"מ העובר גם בשטח הימי של ישראל

סקטור הגז כיום אחראי לפליטות בהיקף של כשליש מפליטת גזי החממה בישראל*. בעוד  כ-15 שנים הוא יהיה אחראי לכ-70% מהפליטות!

תוספת של 1,000 BCM (מיליארד מטר מעוקב) של גז טבעי ממאגרים חדשים, שווה ערך לסך פליטות בהיקף של 3,677 מיליון טון CO2e  שזה כל הפליטות של ישראל ב-52 שנים האחרונות! אם היקף זה ישמש ליצוא תוך 10 שנים (כדי למקסם רווח לפני קריסת שוק הגז העולמי) יגדיל את הפליטות פי 5, ויסכל את האפשרות להורדת פליטות בהתאם להסכם פריז.  

תוספת של 500 BCM של גז טבעי שווה ערך ל-46% מסך הפליטות שעל ישראל יהיה להפחית בשנת 2030. כלומר ישראל תצטרך להכפיל פי 6-20 את שיעור הפחתת הפליטות (לובצ'יק, 2023).

*בשנת 2019 ישראל פלטה כ 74- מיליון טון וייצרה גז ששריפתו גרמה לשחרור 21.8 מיליון טון פחמן דו חמצני לאטמוספירה (מדר, 2023).

• דורשים משר האנרגיה, משרד האנרגיה וממועצת הנפט לקחת שיקולים ציבוריים ואקלימיים בחשבון, ולהקפיא את  הרחבת קידוחי הגז!
• דורשים הליך שיתוף ציבור שיציג בפני האזרחים ומקבלי ההחלטות את ההשלכות האקלימיות ארוכות הטווח!
• עוצרים את המחטף! אסדה חדשה וצינור גז לייצוא הם פרויקט תשתית ענק והחלטה אקלימית עם השלכות לאומיות – אפילו משרד האוצר התריע על קבלת החלטות בלי בחינה מחדש של מדיניות האנרגיה של מדינת ישראל. נדרשת עבודת מטה לפני קבלת החלטות. מי שצריך לקבל את ההחלטה בנושא היא המועצה הארצית לתכנון ובניה, גוף התכנון הלאומי בעל הראייה הרחבה, ולא רשות רישוי הגז של מחוז חיפה.