תכנון וחקיקה במים הכלכליים

כולנו שמענו על קידוחי הגז והנפט המתוכננים בים התיכון, אך רובנו איננו מודעים לכך שקידוחים אלה מבוצעים כיום בעיקר במים העמוקים, בשטח  שנקרא "מים כלכליים". מרחב זה עדיין אינו מוסדר מבחינה חוקית, ולכן משרד האנרגיה וחברות הגז פועלות שם כמעט ללא בקרה סביבתית של משרד הגנת הסביבה.

הממשלה מקדמת כיום חוק חדש שאמור לעשות סדר בים, אך מסתבר שהמשרד להגנת הסביבה לא קיבל סמכויות של בקרה סביבתית ומעורבות של משרדו בקבלת ההחלטות במעמד שווה לזה של משרד האנרגיה. חמור מכך – לציבור לא תהיה זכות התנגדות למה שיקרה במים הכלכליים, ומי שיחליט, לבד, הוא הממונה על ענייני הנפט במשרד האנרגיה. המשרד להגנת הסביבה יוכל "לייעץ" למשרד האנרגיה – ולא יהיה בעל מעמד בתהליך קבלת ההחלטות. גם הציבור לא יוכל להביע את עמדתו, פשוט מכיוון שהממשלה לא מתכוונת להסדיר מנגנון שקיפות והתנגדות בתהליך.

במסגרת חוק האזורים הימיים, האמור להסדיר את חוקי המדינה במים הכלכליים של הים התיכון, ובייחוד בנושא קידוחי גז ונפט הנוסח המוצע של החוק לא מקנה מעמד הולם למשרד להגנת הסביבה, ומשאיר את כל תהליך קבלת ההחלטות באחריות גורם אחד – משרד האנרגיה, שהאינטרס הברור שלו הוא פיתוח. זהו מצב לא מאוזן – ומסוכן.

הים התיכון הוא המקור החשוב ביותר למי שתייה עבור הציבור הישראלי, מקור מזון (דגים), יצור חמצן ומיתון שינויי אקלים. בנוסף, בים התיכון חיים דולפינים, צבי ים, דגי טונה נדירים, ומאות מיני דגים נוספים. לצערנו, תקלות ואסונות במהלך קידוחי גז ונפט הם לא אפשרות קלושה, אלא עניין ודאי, שכבר קורה.

זה קרה בשנת 2010 בארצות הברית, במפרץ מקסיקו, באסון בקנה מידה אדיר.

דליפות ותקלות קטנות מתרחשות כל הזמן גם בים התיכון – אנחנו פשוט לא שומעים על זה כי אין מי ששומר עלינו שם. חובת השר להגנת הסביבה ללוות את תהליכי התכנון והביצוע בהיבטים סביבתיים ולייצג אותנו ואת הטבע אל מול האינטרס הצר של חברות האנרגיה.

א. הקמת וועדה מעין – תכנונית (ולי"ם) שתשמור על האיזון בקבלת ההחלטות בין פיתוח לשימור, תוך שקיפות ציבורית. ב. הפרדה אפקטיבית בין תהליך הרישוי של מתקני קידוח גז ונפט, שיבוצע ע"י משרד האנרגיה, לבקרה הסביבתית שתבוצע ע"י משרד הגנת הסביבה: מעמד שווה זכויות ועצמאי למשרד להגנת הסביבה בעת קבלת החלטה על אישור קידוחי אנרגיה במים הכלכליים, עם זכות וטו במקרה של סיכון חמור לסביבה. ג. עמידה על שקיפות ומתן זכות התנגדות לציבור בעת תהליך אישור הקידוחים. ד. הגדרת שמורות ימיות בחוק אזורים ימיים, להגנה על שטחי טבע הראויים לשימור קפדני.