תהליך התחדשות הדגה, והעמדת דור חדש של דגים, הוא תהליך רגיש בן מספר שלבים. קטיעת התהליך באחד השלבים שלו מובילה למצב של פגיעה בהתחדשות מאגרי הדגה, התדלדלות האוכלוסייה, ולמעשה – דיג יתר. לכן, מודעות לעונתיות של הדגים בים, ושמירה על תהליך ההתחדשות באמצעות הגבלות דיג עונתיות, הן מאבני היסוד של ממשק דיג בר קיימה.
א. רבייה:
עונת הרבייה של דגי הים התיכון בישראל, כלומר, המועד שבו כל מין מטיל ביצים ומפרה אותם (על גבי המצע, או ע"י שחרור למים) או משריץ צאצאים חיים, נמשכת לרוב בין 1-4 חודשים. כתוצאה מתהליכים אבולוציוניים ממושכים, עונת הרבייה מתרחשת בעיתוי שבו תוצרי הרבייה של ההורים (כמות ואיכות ביצים ותאי זרע) וסיכויי שרידות הצאצאים הם מירביים. מתוצאות מחקר מקיף שנערך ביוזמת החצי הכחול, ופורסם בשנת 2016, עולה כי בין החודשים אפריל-יולי מתרחשת הרבייה של מרבית המינים המסחריים (כ- 80% מהם).
חלק מהמינים, כמו דקרים, מבצעים התקבצויות רבייה ("חתונות") ההופכות אותם לפגיעים במיוחד בתקופה זו.
ב. דגיגים צעירים – שלב פלנקטוני:
לרוב, לאחר התפתחות הביצים, לרוות הדגים (דרגות צעירות, פגיות) מתפזרות במרחבי הים כחלק מהפלנקטון [למעט מספר מצומצם של מינים, בעיקר דגים חסרי ערך מסחרי כגון מינים ממשפחת השפתוניים או קברנוניים, שבהם ההורים מטפלים בצאצאים].
ג. דגיגים צעירים – תקופת האימון:
כאשר הדגיגים בני חודש עד כמה חודשים הם מתקבצים לבתי גידול המתאימים לצרכיהם – שטחי אימון (nursery grounds), בעיקר יערות אצות או אזורים חוליים רדודים.
ד. גיוס לאוכלוסייה הבוגרת:
לאחר התבגרות נוספת מצטרפים הדגים הצעירים אל האוכלוסייה הבוגרת. תהליך זה נקרא גיוס, וניתן להבחין בו על ידי עלייה חדה בשיעור הדגיגים בשלל דיג מכמורת – שיטת דיג לא סלקטיבית על גבי מצע רך (חול). בים התיכון שיא הגיוס עבור מינים מקומיים באזורים חוליים מתרחש בחודשים יולי – אוגוסט (מספר חודשים לאחר תחילת עונת הרבייה).
נתקלתם בדיג לא חוקי? לחצו כאן לדגשים לדיווח
