חלק מהחיות המוכרות במערכה זו הינן החלזונות, צדפות, חשופיות, תמנונים ודיונונים. גופן רך ולכן מוגנות לרוב על ידי קונכייה המורכבת מחומר גירני, אותו חומר ממנו עשויים שלדי האלמוגים.
למרבית הרכיכות תפקיד חשוב במערכת האקולוגית הימית בכך שהן משמשות מזון עבור חיות גדולות יותר שניזונות בקרקעית הים (כמו בטאים וכפן גושמני), אך חלק מהרכיכות, כמו תמנונים ודיונונים הם טורפים יעילים המשחרים לטרף במגוון בתי גידול. צדפות אשר מסננות את מזונן מתוך המים ידועות ביכולתן לטהר את המים שסביבן תוך כדי הפעולה.
לרכיכות גם תפקיד משמעותי בתרבות האנושית והן נוצלו רבות לאורך ההיסטוריה. איסוף קונכיות היה עיסוק רווח בקרב אצילים בעת העתיקה ואף שימשו כמטבע באסיה ובאפריקה. בנוסף, באגן הים התיכון ובארץ ישראל, נהגו להפיק צבעי בדים כגון תכלת וארגמן ממינים שונים של החלזון הימי ארגמון (ומכאן שמו של הצבע). ברוב העולם הרכיכות הן מצרך מוכר במאכלים שונים, למזלן מנהג זה פחות נפוץ בישראל עקב היותן לא כשרות.
אז מפני מה אנחנו שומרים עליהם, ואיך?
לשמחתנו, כל מיני הרכיכות הינם "ערכי טבע מוגנים" בארץ, למעט התמנון והדיונון בים התיכון. עם זאת, מאחר ושאר הרכיכות חיות על קרקעית הים, אשר נמצאת תחת איום מתמיד של זיהום, דיג מכמורת ובניית תשתיות ימיות, הן עוד לא יצאו מכלל סכנה. למעשה, מיני רכיכות כמו ארגמנית אדומת פה כמעט ונכחדו מחופינו, כנראה בעקבות שינוי האקלים. השינויים הללו אשר גורמים לעלייה בחומציות מי הים, עלולים להשפיע על היכולת של בעלי הקונכיות להשקיע את אותו שלד גירני (ראיתם פעם מה קורה לאבן גיר כששופכים עליו מיץ לימון או נוזל חומצי אחר?). לבסוף, מחקרים כיום מראים שרכיכות שמסננות את מזונן מהמים לא מבדילות בין המזון לבין חלקיקי פלסטיק ומעידים שסביר להניח שיהיו לכך השלכות על שרידות מינים מסוימים.
עלינו להשקיע מאמצים בחינוך והסברה בנוגע להשלכות של זיהום ימי ושינוי האקלים על הים שלנו ולעשות כל שביכולתנו למתן את השפעותיהם. כמו כן, החצי הכחול פועל להקמת שמורות טבע ימיות רחבות שיבטיחו את המשך קיומן של הרכיכות. מחקרים מהעולם הראו כי צדפות בשמורות טבע התאוששו מהר יותר מאירועי עקת חום – לעומת חברותיהן חסרות המזל מחוץ לשמורת הטבע!
נתקלת במכירה/פגיעה ברכיכות או מינים מוגנים בים התיכון?
