כרישים הם דגי סחוס, וכשמם כן הם – שלד גופם מורכב ברובו המוחלט מסחוס (בניגוד לשלד שלנו ושל דגי גרם שעשוי מעצמות סידניות). ישנם כ-500 מינים שלהם בבתי גידול שונים ומגוונים ברחבי העולם, לכל אחד צורה, צבע, וייחודיות משלו, ורובם המוחלט אינם מסוכנים לבני אדם. מבנה גופם המותאם, חושים מפותחים, והתאמות לסוגים שונים של מזון, הינם בין היתר, המאפיינים ההופכים אותם לטורפי-על מוצלחים ובעלי תפקיד משמעותי בוויסות אוכלוסיות של מינים שונים במערכת האקולוגית הימית.
אך הקסם הזה הולך ונעלם בקצב מסחרר! משנות ה-50 של המאה הקודמת, 90% מאוכלוסיות הכרישים בים התיכון נעלמו, ורוב מיני הכרישים בו נמצאים בסכנת הכחדה. התדלדלות אוכלוסיותיהם גורמת להפרה של האיזון העדין במארג המזון ואם לא נעשה משהו בקרוב, היא עלולה להביא לקריסה של אוכלוסיות נוספות של בעלי חיים ימיים בעקבותיהם.
דווקא לאור מצבם הקשה במערב הים התיכון, מסתמן שישראל היא אזור שגשוג, יחסי, עבור דגי סחוס. זה אומר שיש לנו אחריות מיוחדת לשמור עליהם!
יותר מ-30 מינים שונים של כרישים שוחים בים התיכון וחלקם גם לאורך החופים שלנו.
המינים המוכרים ביותר אצלנו הינם הסנפירתן והכריש העפרורי אשר מבקרים ביציאת המים החמים של תחנות הכוח בחודשי החורף, ואף נצפים לעיתים סביב אזורי חקלאות ימית. מינים נוספים באזור לרוב נמצאים בים הפתוח או במים העמוקים ולכן נצפים בתדירות נמוכה יותר.
כרישים הינם דגי סחוס – כלומר אין להם עצמות בגוף והשלד שלהם מורכב ברובו המוחלט מסחוס. מרבית הכרישים הם טורפים. הם ניזונים בעיקר מדגים אך גם מהווים מהאויבים הטבעיים הכמעט יחידים שיש לדולפינים וצבי ים, כך שיש להם תפקיד ייחודי וחשוב בשמירה על איזון במערכת האקולוגית על ידי טריפה.
רוב מיני הכרישים שאנחנו קוראים להם כך שייכים לסדרת הכרישאים והם בעלי שבעה סנפירים וחמישה פתחי זימים בצד גופם. למרות הדימוי הרע שהם קיבלו, הרוב המכריע של כרישים אינם מסוכנים לבני אדם.
