במבט ראשון הקרקעית החולית עשויה להיראות נטולת חיים, אך בפועל היא מהווה בית למגוון יצורים חיים מסוגים שונים, וזאת על אף האתגרים הרבים שסביבה זו מעמידה: מורכבות מבנית נמוכה, מצע נודד שאינו מאפשר היאחזות והיעדר מקומות מחסה מזרמי הים ומטורפים.
אחת ההתאמות שמאפשרת לשרוד בבתי גידול חוליים היא התחפרות במצע. חלק מבעלי החיים המתחפרים עושים זאת רק לצורכי מסתור או מחסה, בעוד שאת עיקר פעילותם (שיחור אחר מזון, רבייה) מבצעים על פני החול. בינהם: סרטנים קצרי בטן וארוכי בטן (חסילונים), דיונונים וגם דגים כדוגמת סוליתיים (דגי משה רבנו). בעלי חיים מתחפרים אחרים, מבלים את עיקר חייהם הבוגרים בתוך החול, כשמחילות משמשות כתעלות קישור עם פני המצע ודרכם הם שומרים על אספקת מים מחומצנים. בעלי חיים אלו ניזונים לרוב על ידי ליקוט חלקיקי מזון מפני החול באמצעות מחושים ייעודיים או על ידי סינון מים/סדימנט. בינהם: קיפוד ים מהמין לבב מתחפר ומגוון גבוה של צדפות ותולעים רב זיפיות.
גם על גבי החול נוכל למצוא חסרי חוליות רבים: סרטני נזיר (סרטנים המשתמשים בקונכיות של חלזונות כבית), אקונים וחרוטים (מיני חלזונות) ותולעים נרתיקניות נפוצים באזורים הרדודים, בעוד שבאזורים עמוקים יותר נוכל למצוא אלמוגים רכים, קיפודי ים, כוכבי ים ונחשוני ים. מבין הדגים הנפוצים בסביבה זו חשוב להזכיר את האופונים (ברבוניות), בקלה, דקר המכמורת ודגי סחוס (כרישים ובטאים) רבים.