טבלאות הגידוד (abrasion platforms) הן משטחי סלע אופקיים, דמויי שולחן, המצויים בחופי הים התיכון בישראל. בית גידול זה נחשב לעשיר במיוחד, כשהמגוון הביולוגי בו מתחרה אף עם שוניות האלמוגים באזורים הטרופיים. תצורת סלע ייחודית זו נוצרת על ידי חלזונות הבונים של גירני דמוי צינור (שני מיני חלזונות צמודי מצע – צינורן (צינוריר) בונה ושלשולן משולש) המתיישבים על גבי סלעי הכורכר באזור החוף, ויוצרים התקבצויות צפופות. שלדי חלזונות אלו נותרים מחוברים למצע לאחר שבעל החיים מת. המפלס של טבלת גידוד נשחק כתוצאה מאנרגיית גלי הים, אך גם נבנה מחדש ע"י החלזונות, בתהליך ארוך וממושך, שכבה אחרי שכבה.
החלזונות חיים באזור הכרית (רצועת צרה השוכנת בטווח הגאות והשפל), וכך גובה הטבלה מייצג בצורה מדויקת למדי את גובה מפלס מי הים הממוצע, כך שבשעת הגאות פני הטבלה מכוסים במים, ובשפל פניה נחשפים לאוויר.
התקבצויות צפופות במיוחד של המין צינורן בונה בקצות משטח הסלע יוצרות אזורים מוגבהים (הנקראים כרכובים) בשולי הטבלה. השוליים המוגבהים ממתנים את מפץ הגלים והופכים את פני הטבלה למעין בריכה רדודה ששומרת על סביבה לחה ותנאים יציבים גם בשעת השפל, ומקטינה את הסיכון להתייבשות במהלכו.
במקביל לתהליכי הבנייה, זרמי המים ומפץ הגלים (וגם הימצאותם של בעלי חיים שקודחים בסלעים כגון צדפות או ספוגים) גורמים לפירוק ובלייה (גידוד בעברית) של שוניות אלו ומגדילים את מורכבות המצע. פני הטבלה מכוסים בבליטות, סדקים גומחות ובורות, שהתנאים הפיזיים השונים בכל אחד מהם (כדוגמת מידת כיסוי המים בשעת השפל ומידת החשיפה לאור, רוח ומפץ גלים), מובילים ליצירת אינספור נישות אקולוגיות שונות שמאוכלסות במגוון הביולוגי הגבוה ביותר באזורנו.