גני אלמוגי עומק

אלמוגים הם בעלי חיים ימיים מקבוצת הצורבים, קבוצה הכוללת בין היתר גם את ההידרוזואות והמדוזות ומאפיינה העיקרי הוא תאים ייעודיים להגנה וללכידה טרף – תאים צורבים. מרבית האלמוגים חיים במושבה (מורכבים מתת יחידות הזהות זו לזו) וצמודי מצע, כשלחלקם יש שלד גירני חיצוני קשיח (אלמוגי אבן) ולחלקם אין (אלמוגים רכים). המבנה התלת מימדי המורכב (מעונף, מסועף או גושי) שאלמוגים יוצרים, והמצע הקשה שהם מספקים הופכים אותם ל"מהנדסי הסביבה" (ecosystem engineer, אורגניזמים שגופם יוצר בית גידול בפני עצמו כדוגמת עצים היוצרים יער) המפורסמים ביותר בים: באזורים בהם התנאים לגדילתם אידיאליים ומושבות האלמוגים צפופות נוצרת שונית אלמוגים, מבנה סלעי מורכב ומסועף המהווה בית, מחסה ושטחי שיחור מזון לאינספור יצורים. 

שוניות אלו קיימות בעיקר בימים טרופיים (השונית האילתית בים סוף היא דוגמא לשונית כזו), אך גם בקרקעית הים העמוק ישנם אזורים בהם משגשגים האלמוגים ויוצרים סביבם בית גידול ייחודי. בסביבה זו, החולית ברובה, גני האלמוגים מהווים מעין "עיר מקלט" של מצע מורכב וקשיח המספק מחסה. בנוסף, באזור זה היצרנות הביולוגית גבוהה יחסית לשטחים שמסביב, מה שמעלה את זמינות המזון בו. גורמים אלו הופכים את גני אלמוגי עומק לבית גידול חשוב ביותר במים העמוקים. מדרון היבשת באזור הפרעת פלמחים (בעומק 500-700 מטר, 30-40 ק"מ מערבית לתל אביב) הוא המקום היחידי שבו בתי גידול כאלה התגלו בישראל. זהו האתר היחידי שהתגלה בדרום מזרח הים התיכון – אלמוגי עומק הקרובים ביותר נמצאו באזור קפריסין, מאות קילומטרים משם.

מוערך כי קיימים יותר מיני אלמוגים של מים עמוקים, מאשר מיני אלמוגים בים הטרופי. בניגוד לקרוביהם הטרופיים, אלמוגי עומק אינם מקיימים יחסי שיתוף עם אצות (מכיוון שאין בים העמוק אור המאפשר לאצות לבצע פוטוסינתיזה), וניזונים בעיקר על ידי ליקוט חלקיקי מזון המרחפים במים (שלג ימי) ולכידת זואופלנקטון בעזרת זרועות הציד שלהם. בסקרים שבוצעו בהפרעת פלמחים זוהו עד כה מספר מיני אלמוגים, מרביתם מוגדרים בסכנת הכחדה (ע"י IUCN), כולל מין שהוא כנראה חדש למדע. אלמוגים שונים מאכלסים נישות ספציפיות, בהתאם לעומק, טופוגרפיה וסוג מצע, כך שכל גן מאוכלס במיני אלמוגים שונים, שתומכים בחברת מינים אחרת מסביבם. התשתית הקשה שהאלמוגים בהפרעת פלמחים מספקים, משמשת כבסיס לבית גידול עשיר ומגוון. סרטנים, דיונונים, שושנות ים וקווצי עור הינם שוכני קבע בגנים, שמהווים מוקד משיכה לדגי קרקע (כולל דגי סחוס). בנוסף, אזורים אלו משמשים כשטחי אומנה (nursery ground), בית גידול לדגיגים צעירים של מינים רבים.

בנוסף לאיומים הרלבנטיים לכלל בתי הגידול בים העמוק (דיג מכמורת, חיפושי נפט), גני האלמוגים רגישים במיוחד גם לדיג במערכי קרסים צפים, אשר עלולים לשקוע לקרקעית, להסתבך באלמוגים ולעקור אלמוגים רבים בעת הנפה בודדת. פעמים רבות, ציוד הדיג נותר נטוש על גבי הקרקעית, ו"חונק" למעשה חלקים מבית הגידול לאורך זמן רב. עקב קצבי הגדילה האיטיים של אלמוגים בכלל ואלמוגי עומק בפרט (גילן של חלק מהמושבות בהפרעת פלמחים הוא 1500 שנים!), משמעות פגיעה זו היא למעשה נזק בלתי הפיך. בסקרים האחרונים שבוצעו על גני אלמוגי העומק לחופי ישראל, נמצא ציוד דיג מסובך באלמוגים ובסביבתם, ואף נצפו שוניות שנפגעו מפגיעת רשתות מכמורת בעומקים של כ-500 מטרים.