כלי נגישות
- הגדלת גודל גופן
- הקטנת גודל גופן
- חזרה לגודל גופן מקורי
- ניגודיות כהה
- ניגודיות בהירה
- שחור-לבן
- איפוס ניגודיות
- ניווט מקלדת
- פונט קריא
- קו תחתון לקישורים
מינים בסכנת הכחדה
צילומים: אנדריי אהרונוב, חגי נתיב ורוני זיו
גיטרנים נידוגים בנמל יפו | צילום: רוי גווילי
דקר הסלעים | צילום: שבי רוטמן
טונה כחולת סנפיר | צילום: shutterstock
צב ים ירוק | צילום: Bthv
הנמר של השוניות בים התיכון
דקר הסלעים Epinephelus marginatus כללי: אם השוניות הסלעיות הן "יערות הגשם" של הים התיכון, אז דקר הסלעים הוא הנמר. זהו דג טורף המכונה בשפת העם "לוקוס",השוכן בשוניות סלעיות לחוף הים התיכון ,ומסתתר במערות ובכוכים בסלע.
לדקר מחזור חיים מעניין :כל הפרטים מתחילים את חייהם כנקבות ,וחלק מהם יהפכו במהלך חייהם לזכרים. בתקופת הרבייה, החלה בחודשי האביב ,יוצרים הדקרים "התקבצויות רבייה" בהם זכרים נקבות משחררים תאי מין למים לצרכי הפרייה .התקבצויות מרהיבות אלה הופכות אותם פגיעים במיוחד לדיג. בתקופה זו הזכרים הופכים טריטוריאליים, ומפגינים אגרסיביות כלפי זכרים אחרים.
מה אתם יכולים לעשות: אנו ממליצים לציבור לא לדוג ולא לצרוך דגי דקר במסעדות. בואו נשאיר אותם בים – לטובת הדורות הבאים!
איומים: דקר הסלעים (Dusky grouper) מוגדר כיום בסכנת הכחדה בים התיכון בגלל דיג יתר והרס בתי גידול .במדינות רבות נצפתה ירידה של 88% בשלל הדקרים תוך 20 שנה, ומוערך כי האוכלוסייה העולמית נחתכה בלפחות חצי במהלך העשורים האחרונים. הנקבות בישראל מגיעות לבגרות מינית בגיל 4-3 שנים (באורך של 50-40 סנטימטר ואף יותר), אך רק בגיל 8-7 שנים ומעלה ,יהפכו חלק מהנקבות לזכרים. ככל שלחץ הדיג ,המתמקד בפרטים גדולים, גובר ,גיל וגודל החלפת הזוויג יורדים, וכך הנקבות קטנות יותר – וכושר ייצור הביצים שלהן קטן יותר .בנוסף, עלול להיווצר מחסור בזכרים באוכלוסייה. כך דיג יתר עלול ליצור אוכלוסיות לא מאוזנות המתקשות להתרבות. בהיעדר לחץ דיג, דקר הסלעים יכול להגיע לגיל 30 שנים ויותר!
בישראל נידוגים הדקרים ע"י דייגים בצלילה, דייגי חכות (מסירה או חוף), דייגי שאראק, רשתות עמידה ומכמורת.
מה אנחנו יכולים לעשות: תקנות הדיג החדשות שאושרו לאחרונה, המגבילות את דיג המכמורת באזורים סלעיים, ומגדילות במעט את גודל מינימום לדיג דקרים, צפויות להקל מעט מלחץ הדיג על האוכלוסייה. אולם מדובר במין המתאושש בקצב איטי במיוחד, לכן מחייב נקיטת צעדים חמורים יותר על מנת לאפשר את התאוששותם.
דגים באחריות פועלים להטלת מגבלות דיג פרטניות במסגרת רישיונות הדיג על דקרים המצויים בסיכון, למשך מספר שנים, ועד שתוכח התאוששות האוכלוסייה.
אנו קוראים לשר להגנת הסביבה להכריז על מיני הדקר כערך טבע מוגן. כצעד ביניים, עד להכרזה, יש להטמיע ברישיונות הדיג איסור גורף על דיג דקרים למשך 4 שנים לפחות.
הגבלה דומה נקבעה לאחרונה בתורכיה )איסור דיג ל-4 שנים ,2016-2020 על דיג דקר סלעים ודקר המכמורת.(
מדובר על צעד בעל אפקטיביות מוכחת: ע"פ מחקרים שנערכו בעולם, איסור דיג דקרים מאפשר את התאוששותם. כך למשל בקורסיקה קיים איסור דיג דקרים ברובה מאז 1980 ובצרפת כולה מאז ,1993 מאז 2002 הורחב האיסור בצרפת גם לדיג קרסים. קיימות עדויות מחקריות חד משמעיות על ההתאוששות של האוכלוסייה בעקבות איסור דיג. למשל בצרפת ,דווח על עליה של פי 6.5 בגודל האוכלוסייה בין 1993 עם החלת האיסור ועד לשנת 2008 .דווחה גם עליה בגודל הגוף הממוצע של הדקרים בזמן זה(1).
בנוסף ,אנו פועלים לקידום תכנית השמורות הימיות של רשות הטבע והגנים, ככלי חיוני להגנה על בית הגידול של הדקר.
דקר הסלעים Epinephelus marginatus דקר המכמורת Epinephelus aeneus דקר אלכסנדרוני Epinephelus costae דקר חיפני Hyporthodus haifensis
משוריין, נושם אוויר ומחובר ליבשה לצורך רבייה – החיים המאתגרים של צב הים.
אם הייתם חיים בים, הייתם בוחרים להתעטף בשיריון כבד, לנשום אוויר, ולהטיל ביצים המחייבות עלייה אל החוף? כנראה שלא, אך כך בדיוק חיים צבי הים, חיות מופלאות עם חיים מאתגרים – במיוחד בעת המודרנית בגלל השפעות האדם.
צבי הים הם זוחלים. כידוע, הזוחלים התפתחו במהלך האבולוציה מהדו חיים, שבעצמם התפתחו מהדגים. צבי הים "חזרו" במהלך האבולוציה אל הים, אך נותרו עם מספר תכונות בסיסיות שאינן פשוטות לחיה ימית – נשימת אוויר המחייבת אותם לעלות כל כמה דקות לפני המים, שיריון העוטף אותם ומוסיף להם משקל, וכמובן – ביצים שחייבות מגע עם האוויר.
צבי הים מבלים את כל חייהם בים הפתוח. הזכרים ישארו לעד במים, ורק הנקבות, עם הגיען לבגרות מינית (בגיל של למעלה מעשר שנים), יחזרו להטיל בקרבת האתר בו בקעו בעצמן.
בעונת הרבייה, החלה באזורנו באביב, צבי הים מתקרבים אל המים הרדודים, מזדווגים, ולאחר מכן הנקבות עולות על החוף להטיל, תמיד בלילה.
זהו אירוע רגיש ביותר מבחינת צבות הים, ולכן חופים חוליים שיש בהם בינוי, רעש, תאורה, ופעילות נופשים אינטנסיבית – לא יאפשרו לצבות הים לעלות. מכאן החשיבות העצומה של שמירת חופי הים שלנו פתוחים וחשוכים.
צבת הים חופרת גומה בחול, ומטילה עשרות ביצים, מכסה אותן בחול, וחוזרת לים. כעבור חודשיים בערך יבקעו הביצים, בדרך כלל בשעות הערב או הלילה, והאבקועים (צבים צעירים) יעשו את דרכם המסוכנת אל המים. בדרך אורבים להם טורפים כמו שועלים, עורבים, סרטני חולות וכמובן בני אדם בפעילות נופש.
צבי הים הצעירים "מתוכנתים" לכוון דרכם אל עבר האזור הבהיר ביותר באופק – השתקפות אור הירח והכוכבים על מי הים. לא אחת, באזורים בהם קיימת תאורה במרחב החופי (טיילת, תאורת כביש, תאורת מבנים), טועים האבקועים ופונים לכיוון ההפוך – מזרחה אל היבשה, וכך מוצאים את מותם.
גם אם יגיעו בבטחה אל הים, אורבות להם שם סכנות רבות:
לצבים הצעירים אורבת סכנת טריפה.
לכל הצבים סיכון גבוה לפגיעה מכלי שיט (מכיוון שהם חייבים לעלות לפני המים כדי לנשום). למרות שצבי הים מוכרזים כבר כעת כערך טבע מוגן, ועל כן אסורים לדיג, אחת הסכנות הגדולות ביותר המאיימות עליהם היא פגיעה לא מכוונת מציוד דיג: כ- 3000 צבי ים בשנה נלכדים ברשתות וקרסי דיג (1).
צבי ים גם נפגעים כתוצאה מפעילויות חיפוש אחרי גז ונפט. פעילויות אלה מפעילות סונאר בעוצמה גבוהה, המשדר גלי קול לעבר קרקע הים. צבים רבים נפגעים פגיעות הדף כתוצאה מפגיעת הסונאר. בעיה דומה מתרחשת סמוך לגבול עזה, שם מופעלות פצצות עומק ע"י צה"ל כדי למנוע חדירות מהים, וגם הן עלולות לגרום לפגיעות הדף בצבי הים.
לכלוך ימי מסכן גם את צבי הים: חלק מצבי הים ניזון בין השאר גם ממדוזות, ולכן לעיתים בולעים בטעות שקיות פלסטיק.
מכאן, שרק צב אחד לאלף אבקועים – ואף פחות מכך – יגיע לבגרות מינית.
בים התיכון הישראלי שני מינים עיקריים של צבי ים: צב הים החום, וצב הים הירוק.
רשות הטבע והגנים מפעילה את המרכז להצלת צבי ים, העוסק בשיקום צבים שנפגעו, ומגן על קיני הצבים בחוף הים באמצעות העתקת הקינים לחוות הדגרה מוגנות.
מה ניתן לעשות כדי לשמור על צבי הים?
1. דווחו! ראיתם צב ים פצוע? דווחו באפליקציית Sea Watch.
2.השלמת הרפורמה בדיג: תקנות הדיג החדשות שקודמו בעקבות מאבקה של החברה להגנת הטבע יכולות להפחית את תמותת צבי הים, בזכות הרחקת ספינות המכמורת מהמים הרדודים, השבתת המכמורות בצפון הים התיכון, והשבתת הדיג בעונת האביב שהיא גם עונת הרבייה של צבי הים. אולם, נדרשת עדיין פעילות להשלמת הרפורמה ולהגנה על צבי הים:
– השבתת צי המכמורת כולו – באמצעות פיצוי הולם – והוצאתו מהמים.
– החלפת הקרסים במערך דייגי החכות לקרסים "עגולים" שלא חודרים לקיבת הצב.
3.מתאימים את הפעילות הביטחונית ופעילות חיפוש הגז והנפט לסטנדרטים מתאימים – להפחתת הפגיעה בצבי הים.
4.חופים ידידותיים לצבים:
הקפדה על חזית חשוכה כלפי החופים החוליים, ותאורה נכונה ומדויקת שלא גורמת לזיהום אור.
שמירה על פעילות פנאי ידידותית לצבים בחופי הים – ללא נסיעה על החוף, וריכוז פעילויות מרעישות ומאירות לחופים קולטי קהל, לעומת חופים שיוגדרו חופים ללא תאורה ורעש.
5.מקפידים על ניקיון הים – לוקחים הביתה את כל מה שהבאנו לחוף, ועוד קצת…
6.מקדמים שמורות ימיות נרחבות שיגנו על הצבים בבית גידולם הטבעי – הים!
1. (Levy et.al., (2015
בקיעת צבים, חוף ניצנים | צילום: יגאל אמור
ספינת הדגל של הים התיכון בסכנה
טונה כחולת סנפיר Thunnus thynnus
כללי: פעם, לפני לא כל כך הרבה שנים, טונה מקופסת שימורים הייתה מהמין טונה כחולת סנפיר, שפעם היה נפוץ. היום, קופסאות הטונה כבר מכילות מינים אחרים של טונה, והטונה כחולת הסנפיר הפכה להיות מעדן יקר במסעדות, ומראה נדיר בים.
הטונה היא אחד הדגים המרשימים והמיוחדים שיש לנו בים, טורף בעל יכולות שחייה יוצאות דופן, עם מסלול נדידה מדהים.
הטונה הכחולה היא מכונת מהירות מושלמת, טורפדו של ממש, ויכולה לשחות במהירות של כ-70 קמ"ש. לשם כך יש לטונה מספר התאמות ייחודיות: עיניים שקועות וחריצים אליהם נכנסים הסנפירים, לשמירה על מבנה הידרודינמי. לטונה שרירים מיוחדים השומרים על טמפרטורת גוף גבוהה (כמעט דם חם כמו של בני האדם!) ומאפשרים לדגים הבוגרים לחדור למים קרים ועשירים בדגה לצורכי ציד. הטונה היא גם צוללת מעולה, ומגיעה לעומקים של 1300 מ'!
הטונה הכחולה היא מין בעל מסלול נדידה מרשים: פרטים שסומנו תועדו "מטיילים" בין אירופה לארצות הברית כמה פעמים בשנה, הלוך ושוב!
טונה כחולה יכולה להיות חיה ענקית, אם רק מאפשרים לה לגדול: הפרטים הגדולים ביותר שתועדו מגיעים לאורך של כ-4 מטרים, ולמשקל של 670 קילוגרם! פרטים רגילים מגיעים לאורך של 2 מ', וחיים עד כ-35 שנים.
לטונה, כטורף על, יש חשיבות אדירה לשמירת האיזון האקולוגי בים.
איומים: הטונה האטלנטית כחולת הסנפיר (Atlantic Bluefin tuna) מוגדרת כיום בסכנת הכחדה עולמית בגלל דיג יתר, בעיקר עבור תעשיית הסשימי (ידוע על דג בודד שנמכר עבר 1.7 מיליון $!).
רביית הטונה מתבצעת במים חמימים. מקובל להתייחס לשתי אוכלוסיות של הטונה הכחולה האטלנטית: אוכלוסייה החיה במערב האוקיאנוס האטלנטי, ומתרבה במפרץ מקסיקו, ואוכלוסייה נפרדת החיה במזרח האטלנטי וומתרבה בים התיכון. בפועל, ידוע שיש ערבוב בין שתי האוכלוסיות.
הטונה מגיעה לבגרות מינית בערך בגיל 4 שנים. אולם כיום, פרטים בוגרים של טונה כחולה הפכו להיות נדירים בים התיכון: דיג הטונה מתבצע לעיתים בשיטות פרועות, במסגרתן לוכדים פרטים צעירים, גוררים אותם לחוף, ומפטמים אותם בתוך מכלאות רשת לפני שיווקם.
הדיג אמור להיות מוסדר במסגרת ארגון ICCAT (ישראל אינה חברה בארגון), אך זהו ארגון המושפע מלובי הדייגים של המדינות החברות, ולכן נקבעות מכסות גבוהות מידי והאכיפה היא רופפת.
בישראל נידוגה הטונה הכחולה על ידי דייגים מסחריים במערך חכות צף ("לונגליין"), ועל ידי דייגים ספורטיביים בחכות מסירה. הדיג מתבצע בעונת האביב/ קיץ, סביב החודשים מאי– יוני, בעומק הים בגבול המים הטריטוריאליים ובתחומי המים הכלכליים.
האוכלוסייה המתרבה בים התיכון היא הרגישה ביותר והמאוימת ביותר מדיג יתר. לא הרבה ידוע על הטונות המגיעות לאזורנו – מזרח הים התיכון, ויתכן שמדובר על אוכלוסייה ייחודית.
מה אנחנו עושים: בשנת 2017, לראשונה, יונהג בישראל ממשק דיג בר קיימא, לאחר אישור תקנות הדיג החדשות. אולם, התקנות מאפשרות דיג טונה כחולה ללא הגבלה לדיג המסחרי (15 רישיונות לדיג לונגליין, כל אחת יכולה לפרוס קרסים באורך עד 60,000 מ', כלומר 900,000 מטר של מערך קרסים כולל!).
בנוסף, התקנות מתירות דיג טונה באורך מינימלי קטן מידי ( 70 ס"מ), כלומר של דגים צעירים שטרם הגיעו לגיל רבייה ראשון (רבייה ראשונה מתבצעת באורך כ-1 מ' לפחות או 25 ק"ג).
לגבי דייגים ספורטיביים, מתיר נוהל הרישיונות דיג של עד 2 דגים לדייג ליום, מה שעלול להסתכם באלפי דגי טונה הנידוגים על ידי דייגים ספורטיביים כל עונה.
למרות שדגי הטונה הכחולה חולפים במימי ישראל רק חודש וחצי בשנה, יש לנו אחריות לתרום את חלקנו למאמץ האזורי לשמירתו של מין זה.
דגים באחריות פועלים להגנה על טונה כחולת סנפיר בישראל, אם על ידי הכרזתו כערך טבע מוגן, ואם על ידי הטלת איסור דיג ספציפי על מין זה, עד שסטטוס השימור שלו ישתפר.
מה אתם יכולים לעשות: אנו ממליצים לציבור לא לצרוך טונה כחולה במסעדות וסושיות.
בואו נשאיר אותם בים – לטובת הדורות הבאים!
צילום: shutterstock
