בניגוד לאריות ים ודובי ים, כלבי ים מותאמים יותר לחיים במים בכך שאין להם אפרכסת ואין ביכולתם לקפל את רגליהם דמויי הסנפיר תחת גופם בכדי ללכת עליהם. מאפיינים אלו, בין היתר, הופכים את כלבי הים לשחיינים יעילים השוחים למרחקים מחד ולגמלוניים מאוד ביבשה מאידך.
רוב מיני כלבי הים חיים באזורים קוטביים וממוזגים – למעט כלבי הים הנזיריים. מין אחד מקבוצה זו הינו כלב הים הנזירי המצוי, מין אנדמי ויחיד לים התיכון, אשר נמצא בסכנת הכחדה. מדובר באחד ממיני היונקים הנדירים ביותר בעולם, וכיום נותרו מאות בודדות שלו, באזור מערב טורקיה, איי יוון ומאוריטניה. הוא נצפה לעיתים נדירות בחופים הצפוניים של ישראל ובעיקר בראש הנקרה, כמבקר מזדמן (אין לו כאן אוכלוסייה קבועה).
אז מפני מה אנחנו שומרים עליהם, ואיך?
אחת הסיבות להצטמצמות האוכלוסייה של כלב הים הנזירי היא היעדר תנאים נוחים עבורו להתרבות. נקבות כלבי הים נמנעות מלהמליט ולטפל בגוריהן בקרבת בני אדם, דבר אשר מקשה עליהן כיום למצוא אזורים המתאימים לרבייה. באזורים בהם עדיין יש אוכלוסיות קטנות של מין זה, הוכרזו מספר אזורים מבודדים יחסית, עם נקרות באזור החוף, כעל שמורות טבע סגורות לטובת כלב הים הנזירי.
ישראל מהווה מסדרון מעבר חשוב בין האוכלוסיות האירופאיות של מין זה לבין הצפון אפריקאיות, ושמירה על החיבור ביניהן קריטית להתאוששות המין. מאחר וכיום אין אזורים סגורים למבקרים לאורך קו החוף הישראלי, ספק אם הפרטים הבודדים הנצפים לאורך חופינו יצליחו למצוא מחסה ולהתרבות כאן. עם זאת, התצפיות הבודדות בעשור האחרון בישראל הגיעו לאחר יותר מ-50 שנים שלא נראו בארץ כלל, כך שאולי עדיין יש מקום לאופטימיות.
נתקלת בכלב ים פצוע? מכירה או פגיעה של מינים מוגנים?
