שמורת ים עתלית – הרכס העמוק

ברוכים הבאים לשמורת ים עתלית – הרכס העמוק, שנמצאת מול קו החוף של חוף הכרמל. בלי סירה וצוללת יהיה לכם קצת קשה להגיע – רכסי הכורכר הייחודיים והקרקע החולית סביבם נמצאים במרחק של כ-10 ק"מ מהחוף ובעומק כ-100 מ' – אבל זה לא אומר שאי אפשר להכיר ולשמור על כל היופי התת-ימי!

בלב השמורה יש רכסי כורכר, מעין בלטים תת-ימיים, שהם בעצם דיונות שהתאבנו. עליהם גדלים מינים רבים של ספוגים ייחודיים. יחד הם יוצרים בית גידול מרהיב הנקרא 'גן ספוגים'. את הרכסים הסלעיים עוטף בית הגידול של מצע רך – אזור חולי ובו חיים יצורים רבים נוספים. המצע הרך מהווה אזור חיץ המגן על גני הספוגים מפעילויות כמו זיהום ודיג.

בעומק של 40-150 מ' בים התיכון, אור השמש כמעט ואינו חודר, ולכן כבר די חשוך שם. האזור הזה, באופן לא מפתיע, נקרא אזור הדמדומים, או האזור ה'מזופוטי' (meso = אמצע, photic = אור).

אצות, שהן בסיס מארג המזון באזורים הרדודים, מתקשות לגדול בתנאי מיעוט אור, ולכן מתפתחות באזור זה חברות שונות של בעלי חיים המבוססים על ספוגים, הניזונים מסינון מי הים, ומבעלי החיים הקשורים אליהם וניזונים מהם. ואכן, גני הספוגים של עתלית ייחודיים בהרכב המינים החיים בהם ושונים מהגנים בשמורות סמוכות כמו ראש כרמל ופולג.

במשך תקופה ארוכה נחשב אזור הדמדומים לאחד האזורים המסתוריים בעולם. משלחות מחקר בודדות בלבד חוקרות את האזור, בגלל הקושי  להגיע אליו. על מנת להצליח לחקור בעומקים גדולים משתמשים ברובוט תת ימי הנקרא ROV (Remotely operated Vehicle) והוא מצויד בזרוע דיגום ומצלמות המאפשרים לחקור לראשונה את גני הספוגים.

שמורת ים עתלית תוארה לראשונה בהפלגת מחקר של רשות הטבע והגנים ב-2009 באמצעות רובוט תת-ימי. סקר עדכני ומפורט של האזור בוצע על ידי חוקרי המעבדה לחקר הספוגים במחלקה לזואולוגיה באוניברסיטת תל אביב החל מ-2016 ובשנת 2022 בוצע סקר משלים באזור.

בעל החיים הדומיננטי ביותר שחי על גבי רכסי הכורכר הם הספוגים. תועדו כאן כמעט 100 מינים שונים של ספוגים, ואחד מתוכם אפילו חדש למדע (Axinella venusta sp.)! המינים שנמצאים כאן כמעט ולא נמצאים במים הרדודים בישראל ואפילו יש כאן מינים שנמצאו בעבר במים הרדודים ואינם מצויים בהם עוד, כלומר גני הספוגים בשמורה מהווים אזור מפלט.

למידע נוסף על הספוגים לחצו כאן!

אבל לא רק ספוגים יש כאן. ספוגים בונים בגופם מבנה ביולוגי תלת ממדי המהווה בית למאות מינים נוספים של בעלי חיים המוצאים בו מחסה ומזון. בהתאם לכך, תועדו בשמורת ים עתלית מינים רבים של דגים ובעלי חיים חסרי חוליות החיים בין הספוגים ואפילו בתוכם. בין מיני בעלי החיים שנצפו כאן אף זוהו מינים רגישים ובסכנת הכחדה, כמו קיפוד ים (longispinus Centrostephanus), דקר הסלעים ושני מינים של נוצות ים.

הספוגים נחשבים בעל החיים הרב תאי הקדום ביותר. ספוגים הם חסרי חוליות והם נייחים ומבלים את רוב חייהם על הקרקעית. גופם מלא בחורים דרכם הם שואבים מים ומסננים מהם חלקיקי מזון המרחפים במי הים. הם מסננים כמות אדירה של מים דרך גופם (כ-10 ליטר מים לקילו ספוג לדקה!)

למידע נוסף על הספוגים לחצו כאן!

גני הספוגים הם כמו עיר תוססת המספקת מזון, מקום לינה ומסתור עבור יצורים שונים. הספוגים יוצרים מבנים אשר מגדילים את מורכבות בית הגידול ויוצרים נישות למגוון בעלי חיים אחרים: הם משמשים כאזור רביה, מסתור, מקום להתיישבות ועוד. בעלי חיים רבים חיים בין הספוגים, על גביהם ואף בתוכם, לכן יש המכנים את הספוגים "בתי מלון חיים".

בנוסף, בזכות פעולת שאיבת חלקיקי מזון מרוכזים מהמים אל תוך גני הספוגים, המזון הופך לנגיש עבור בעלי חיים נוספים הנמצאים על הקרקעית ונהנים מריכוז המשאבים. בעלי חיים אלה בתורם, מהווים מזון לטורפים אחרים כמו דגים, וכן הלאה במעלה מארג המזון. זו אחת הסיבות שבגני הספוגים נצפות גם להקות דגים גדולות, שכמותן לא נראות באזורים אחרים בחופינו. בכך, גני הספוגים חשובים גם להעשרת מאגרי הדגה בים התיכון, לרבות עבור דגים בעלי חשיבות מסחרית לענף הדיג.

לשמורת ים עתלית הרכס העמוק בפרט, ולגני ספוגים בחוף הישראלי בכלל, חשיבות רבה גם לסביבה וגם לאדם.  

הספוגים הם עוגן יציב בים משתנה: לספוגים תפקיד חשוב בשמירה על האיזון בטבע הימי, כחוליה קריטית במארג המזון של בתי הגידול באזור הדמדומים בים. הטבע הימי, בתורו, שומר על האיזון ביבשה וממתן שינויי אקלים. השמורה היא "תיבת נוח" מודרנית – גני הספוגים בשמורה הם בתי גידול יציבים שיכולים לתפקד כמקלט לבעלי חיים המקומיים מפני מהתחממות מי הים בבתי הגידול הרדודים.

הספוגים בשמורה הם הפילטר של הים: הם מסננים חומרים רבים מעמודת המים ומחזירים למים חומרי הזנה. באופן זה ספוגים משמשים באופן דומה למערכת סינון שהיינו מתקינים באקווריום – הם מוציאים חומרי פסולת מהמערכת ו"מחזירים" מים נקיים בתוספת חומרי הזנה עבור מארג המזון כולו – מאצות זעירות ועד לטורפים .

הספוגים בשמורה הם מרכז מו"פ אזורי: הם כמו בית מרקחת ענק עם שפע חומרים בעלי פוטנציאל רפואי למחקר ופיתוח עתידיים. שמורת ים עתלית מכילה את עושר מיני הספוגים הגדול ביותר לאורך החוף הישראלי. ככל שעושר המינים גבוה יותר, כך פוטנציאל מציאת חומרי הטבע עולה.

יש שלושה בתי גידול עיקריים באזור השמורה: 

1. בית הגידול הסלעי המורכב ברובו מרכסי כורכר. "כורכר" הינו שם למגוון רחב של אבני חול עשויות גרגרי קוורץ ומינרלים פחמניים. גבעות הכורכר היו במקורן דיונות חול נודדות שהתאבנו בתהליך כימי. רכסי הכורכר יוצרים בתי גידול של טבלאות גידוד לאורך החוף באזור הגאות והשפל,ואילו הרכסים התת-ימיים מהווים לעתים את המשכו של רכס יבשתי. בתי גידול סלעיים מסוג זה הם נדירים יחסית ומהווים רק 10% משטח הקרקעית של מימי ישראל.
2. המצע הרך המורכב מגרגרים וחלקיקים בודדים הנעים ממקום למקום, כמו חול וטין. בית גידול זה לא יציב ולכן  כמעט ואינו תומך בהתבססות של בעלי חיים ישיבים, כמו ספוגים, שמאפיינים מצע סלע. לכן מרבית בעלי החיים שמצויים בתוכו ועליו הם בעלי חיים עם יכולת ניידות כלשהי כמו שרימפסים, דגים וגם בטאים כדוגמת הגיטרן, שהם בעלי חיים ניידים ביותר ואילו, נוצות ים, תולעים רב זיפיות למיניהן וצדפות שחיות כאן והן בדרך כלל מוגבלות ביכולת התנועה שלהן.
3. עמודת המים בה נצפו צבי ים, ודגים אחרים. בתי הגידול קשורים ותלויים זה בזה. כך לדוגמה, עמודת המים מועשרת מהפרשות ותוצרי עיכול של בעלי החיים בקרקעית אשר מרחיפים את החול ואיתו את חומרי ההזנה שמשתחררים לגוף המים.

בתי הגידול בשמורה אינם מנותקים זה מזה, והמשך קיומם ושגשוגם תלוי בתפקודם כמכלול אחד רציף, מחובר ומוגן. קיומה של חברת בעלי חיים עשירה בשמורה תלוי במידה רבה בקיומם של בתי גידול סלעיים משגשגים הקרובים זה לזה.

מסדרון אקולוגי הוא רצועה רציפה של שטחים, אשר מקשרת בין שטחים טבעיים המרוחקים זה מזה. קשר רציף כזה מאפשר תנועת חיות בר בין אזורים שונים. למרות שלפעמים נדמה לנו שהים הוא שטח אחד גדול ופתוח, למעשה גם בים יש מכשולים בעקבות פעילות האדם בים, שיכולים לפגוע בקישוריות בין בתי גידול שונים ובמעבר של בעלי חיים ביניהם, במיוחד עבור ספוגים.

מדוע יש חשיבות רבה להגנה על מכלול אזורי הכורכר וגני הספוגים בים עתלית, וכך גם על השטחים המקשרים ביניהם?

בשלב הצעיר של הספוגים, ושל חסרי חוליות רבים אחרים, הספוג הוא למעשה לרווה ('פגית') שעוד לא התחילה לאכול והיא שוחה בעמודת המים במשך מספר שעות עד ימים בודדים בצורה זו. פרק הזמן שבו היא ניידת ועוד לא נצמדה לסלע הוא קצר ביותר בגלל שהיא צריכה להתיישב במהירות ולהתחיל לאכול.

לכן המעבר של לרוות בין אזור לאזור, כלומר הקישוריות בין בתי גידול של ספוגים, כנראה מתקיימת במנגנון של "אבני קפיצה" בו התפוצה והמעבר של לרוות בין אזורי התיישבות מתקיים במרחקים קטנים יחסית. בתי הגידול לאורך הדרך הם לרוב ארעיים, ולא מתקיימת בהם חברה מפותחת של ספוגים, אך הם  קריטיים בכדי לאפשר את המעבר אל בית גידול מתאים יותר בו יכולה להתקיים חברת ספוגים עשירה ומגוונת.

הספוגים הם בעלי חיים רגישים במיוחד. קצב הגידול שלהם איטי ונע בין 0.001 סמ"ק ל-10 סמ"ק בלבד בשנה. לכן, גם פגיעה חד פעמית תגרום לנזק משמעותי לגני הספוגים. בנוסף, יכולת ההתאוששות שלהם לאחר פגיעה גם היא מוגבלת. בהתחשב בכך שגני הספוגים מרוחקים האחד מהשני, ושתפוצת הלרוות (השלב הצעיר) של הספוגים מוגבלת, שיקומו של גן ספוגים לאחר פגיעה יארך שנים רבות. לכן חשוב במיוחד להגן על גני הספוגים מפני פגיעה הנובעת כתוצאה מפעילות האדם בים. 

דיג הוא אחד הפעילויות הפוגעניות ביותר לסביבה הימית. דיג מכמורת אסור כבר היום במרחב השמורה ,אך בהיעדר חובה להתקנת מערכת איכון לוויינית על ספינות המכמורת, ולאור ריחוק השמורה מהחוף, יש קושי לפקח ולאכוף איסור זה בצורה אפקטיבית. דיג בשיטות לא סלקטיביות כמו לונג ליין (מערך קרסים צף), חכות ג'יג ודיג הקפה, פוגע בכל רכיבי המערכת האקולוגית, מנזק ישיר לבעלי החיים וביתם ועד לפגיעה אקולוגית במארג המזון. בנוסף, ציוד דיג שננטש מהווה סכנה לבעלי החיים אשר יכולים להילכד ברשתות או להיפצע מקרסים.

תשתיות וקידוח גז הם איום משמעותי נוסף לשמורה. כלל שלבי חיפוש והפקה של גז ונפט בעלי פוטנציאל פגיעה בטבע הימי בשמורה. בעת קידוח ימי משתחררים למי הים חומרי סיכה המשמשים לקידוח. במידה והקידוח מתבצע קרוב לגן ספוגים, חומרי סיכה אלו עשויים להשפיע כימית ופיזית על הספוגים. בנוסף, הרחפת החול מהקידוח והנחת תשתית עלול לסתום את פתחי כניסת המים שלהם ובכך להוביל למות הספוגים ולהרס בית הגידול. כל זאת כמובן בלי להתייחס לסכנה העיקרית שבתקלה שתביא לאירוע זיהום רחב.

בנוסף לסכנת זיהום שמקורה בפעילות חיפוש והפקת דלקים, גם שיט מנועי יכול להיות מקור משמעותי לזיהום באזור השמורה. שיט מנועי, במיוחד כלי שיט גדולים, עלול להשפיע על המערכות הטבעיות בעקבות זיהום רעש, הסיכון שבתקלה שתביא לנזילת דלק ושמן מהמנוע ואף פגיעה חזיתית בבעלי חיים גדולים.

1. שמירה על גני הספוגים: גני ספוגים אלו נשארו שמורים יחסית לאורך שנים רבות בזכות מרחקם מהחוף ועומקם הרב. הגבלת הדיג והפעילות הפוגענית, לצד ניטור מתמשך, יאפשרו שמירה על מארג המזון ועל החברה הייחודית המתקיימת בשמורה.
2. מוקד להעשרת הים בדגה ויצורים ימיים: איסור כולל על הדיג בשמורה יבטיח ששטח השמורה יהווה מקור של התחדשות ביולוגית של דגים וחסרי חוליות אשר יזלגו אל הים הסובב אותם ויעשירו אותו בחיים.
3. שטח מקלט וחוליה מתפקדת ברשת השמורות: השמורה תהווה עוגן שמור וחסין יותר מפני השפעות גלובליות כמו שינויי אקלים ופלישות ביולוגיות. ההגנה על מספר גדול של אזורים סלעיים רציפים בשמורה תאפשר לקיים קישוריות עבור בעלי החיים בציר מזרח – מערב, ובין שמורת ים פולג בדרום לשמורת ראש כרמל בצפון.
4. מוקד למחקר ופיתוח: בשל עושר המינים הגבוה בגני הספוגים, הם מהווים כר פוטנציאלי למציאת חומרי טבע ולפיתוח תרופות חדשניות המועילות לאדם.

*צולם כחלק מעבודת הדוקטורט של טל אידן, מעבדתו של פרופ' מיכה אילן, בית הספר לזואולוגיה, אוניברסיטת תל אביב. התמונות צולמו בעזרת רובוט תת ימי. מפעילי הרובוט: עודד עזרא, איתי קצמן, אסף גלעדי.