דיג חופי

דיג מסחרי חופי הינו דיג המתבצע על ידי כלי שיט הקטנים מ-15 מטר, במרחק של עד 8 ק"מ מהחוף (אין לבלבל עם דיג בחכות מהחוף, שמתבצע ממש מקו החוף והוא דיג חובבים). בישראל כ-300 דייגים ברישיון העונים על הגדרה זו, האחראים על כ-14% משלל הדיג השנתי בים התיכון (פחות מ-0.6% מסך צריכת הדגים בישראל). דיג חופי מתבצע בשתי שיטות עיקריות: מערכי קרסים שקועים ("שאראק") ורשתות עמידה. 

מערך קרסים שוקע (שאראק) מורכב מחוט מרכזי בעל הסתעפויות קצרות בעלות קרסים, שלרוב מצויידים בפיתיון חי (250 קרסים למערך בדרך כלל). המערך כולו שקוע על גבי הקרקעית או צף בגובה נמוך מעליה באמצעות משקולות ומצופים. 

רשת עמידה הינה רשת הנפרסת אנכית לקרקעית, כך שהיא מהווה למעשה מעין קיר החוסם את דרכם של הדגים. הרשת מורכבת משכבה אחת (רשת זימים או "זידה") או שלוש שכבות (רשת סבכה או "אמבטן", רשת קטלנית במיוחד), ולרוב אורכה 140-180 מטר וגובהה כ-6 מטרים. מיני המטרה העיקריים של שיטות דיג אלו הינם דגי קרקעית גדולים כגון דקריים, מוסריים וספרוסיים (סרגוסים ופרידות), אולם גם דגי מים פתוחים כגון צניניות וטוניות (תלוי בעומק שבו נפרס ציוד הדיג).

הדיג החופי נחשב לדיג פוגעני לחי הימי ממספר סיבות: 

1. חוסר סלקטיביות: למרות שקיימת יכולת מסויימת להתמקד בפרטים רצויים (דגים מסחריים גדולים) באמצעות סוג וגודל הקרס או גודל עין הרשת, שיטות דיג אלו אינן סלקטיביות, וחלק נכבד משללן אינו בעל ערך מסחרי. סקרי שלל רשתות עמידה בים התיכון הראו כי אחוז "שלל הלוואי" (By-catch) מגיע עד ל-60%, וכולל אחוז גבוה של דגיגים צעירים אשר טרם הגיעו לבגרות מינית. מלבד דגים קטנים, שיטות דיג לא סלקטיביות אלו לוכדות גם מספר רב של בעלי חיים גדולים מוגנים כגון דגי סחוס (כרישים ובטאים וצבי ים. בדיג חופי בישראל (בשתי שיטות אלו בלבד) נתפסים בכל שנה למעלה מ-1800 צבי ים – יותר מאשר בדיג מכמורת! לעיתים גם נלכדים דולפינים ברשתות העמידה, ונחנקים למוות. 
2. פגיעה במינים רגישים: מערכי הדיג (רשתות עמידה או קרסים) ממוקמים לרוב בנתיבי נדידת דגים, או מסביב לאתרי רבייה והתלהקות. מיני דגים רגישים, אשר מתחילים להתרבות בגיל מבוגר יחסית או שנוטים להתקבץ לצרכי רבייה (דקריים ומוסריים למשל), נתפסים בדיג החופי.  דיג לא מבוקר בשיטות אלו מונע למעשה את התאוששות האוכלוסייה. 
3. פגיעה פיזית בתשתית המערכת האקולוגית: מערכי הדיג המונחים על גבי הקרקעית עלולים לעקור, בעת הנפתם, גם צמחים ימיים (אצות) או חסרי חוליות נייחים (אלמוגים/ספוגים). פגיעה במינים אלו, המהווים בית גידול בעצמם (יערות אצות או גני ספוגים), עלולה לפגוע בשורה ארוכה של בעלי חיים התלויים בהם למחסה או מזון.
4. ציוד דיג נטוש – מלכודות מוות לחיות. במקרים רבים ציוד הדיג ננטש על גבי הקרקעית (שיעור אובדן רשתות עמידה עומד על 1% בשנה). הציוד הנטוש נותר כרוך סביב עצמים שונים על גבי הקרקעית, סלעים או בע"ח נייחים, וגורם לפגיעה מתמשכת בבית הגידול עקב החיכוך הפיזי וצמצום חדירת אור ותחלופת מים – תופעה הידועה בשם "רשתות רפאים". האורגניזמים המתים שנותרים על גבי הרשת מושכים בתורם טורפים נוספים שעלולים להיתפס גם כן, וחוזר חלילה, כך שרשתות הרפאים הופכות למעשה למלכודות מוות תת ימיות.

נתקלת בעבירת דיג?

תקנות הדיג החדשות – 2016:

במסגרת תקנות הדיג החדשות שקידמנו, נקבע כי:

• גודל העין המינימלי ברשתות עמידה הוכפל ל-30 מ"מ.
• נקבע איסור דיג מוחלט בעונת הרבייה (60-90 יום).
• שיטת דיג חופי שהיתה מותרת – דיג ברובה תוך צלילה עם מיכלי אוויר דחוס– נאסרה סופית לשימוש במסגרת התקנות.

אכיפה: 

אחריות האכיפה עברה ליחידה ימית חדשה ברשות הטבע והגנים

• קידום שמורות טבע ימיות – אזורים ללא דיג
  • הוכרזה שמורת הטבע הימית באכזיב – בגודל של כ-100,000 דונם – ללא דיג!

צעדים נוספים שיש לנקוט:

• לצמצום פגיעה בצבי ים – התרת דיג שאראק עם קרסים עגולים בלבד. קרסים אלה מקשים על הבליעה ומעלים את הסיכוי של צב הים לשרוד אירוע של אכילת פיתיון עם קרס.
• הרחבת השטחים האסורים לדיג במסגרת תכנית השמורות הימיות של ישראל.
• קידום שוניות מלאכותיות כאזורי דיג חופי באתרים לא רגישים.