- הים התיכון
- שמורות טבע ימיות
- רפורמת הדיג
- תכנון ימי
- מוקד Sea Watch
- אודות
- EN
רקע
דיג מסחרי חופי הינו דיג המתבצע על ידי כלי שיט הקטנים מ-15 מטר, במרחק של עד 8 ק"מ מהחוף (אין לבלבל עם דיג בחכות מהחוף, שמתבצע ממש מקו החוף והוא דיג חובבים). בישראל כ-300 דייגים ברישיון העונים על הגדרה זו, האחראים על כ-14% משלל הדיג השנתי בים התיכון (פחות מ-0.6% מסך צריכת הדגים בישראל). דיג חופי מתבצע בשתי שיטות עיקריות: מערכי קרסים שקועים ("שאראק") ורשתות עמידה.
מערך קרסים שוקע (שאראק) מורכב מחוט מרכזי בעל הסתעפויות קצרות בעלות קרסים, שלרוב מצויידים בפיתיון חי (250 קרסים למערך בדרך כלל). המערך כולו שקוע על גבי הקרקעית או צף בגובה נמוך מעליה באמצעות משקולות ומצופים.
רשת עמידה הינה רשת הנפרסת אנכית לקרקעית, כך שהיא מהווה למעשה מעין קיר החוסם את דרכם של הדגים. הרשת מורכבת משכבה אחת (רשת זימים או "זידה") או שלוש שכבות (רשת סבכה או "אמבטן", רשת קטלנית במיוחד), ולרוב אורכה 140-180 מטר וגובהה כ-6 מטרים. מיני המטרה העיקריים של שיטות דיג אלו הינם דגי קרקעית גדולים כגון דקריים, מוסריים וספרוסיים (סרגוסים ופרידות), אולם גם דגי מים פתוחים כגון צניניות וטוניות (תלוי בעומק שבו נפרס ציוד הדיג).
השפעה אקולוגית
הדיג החופי נחשב לדיג פוגעני לחי הימי ממספר סיבות:
מה אנחנו עושים כדי למזער את ההשפעות השליליות של הדיג החופי?
תקנות הדיג החדשות – 2016:
במסגרת תקנות הדיג החדשות שקידמנו, נקבע כי:
אכיפה:
אחריות האכיפה עברה ליחידה ימית חדשה ברשות הטבע והגנים
צעדים נוספים שיש לנקוט:
אספרינה מליטה לכודה ברשת עמידה | צילום: אנדרי אהרונוב.
פריסת רשת עמידה | צילום: יגאל בן ארי, רט״ג