כרישים ובטאים

כרישים ובטאים הם דגי סחוס, וכשמם כן הם – שלד גופם מורכב ברובו המוחלט מסחוס (בניגוד לשלד שלנו ושל דגי גרם שעשוי מעצמות סידניות). ישנם יותר מאלף מינים שלהם בבתי גידול שונים ומגוונים ברחבי העולם, לכל אחד צורה, צבע, וייחודיות משלו, ורובם המוחלט אינם מסוכנים לבני אדם. מבנה גופם המותאם, חושים מפותחים, והתאמות לסוגים שונים של מזון, הינם בין היתר, המאפיינים ההופכים אותם לטורפי-על מוצלחים ובעלי תפקיד משמעותי בוויסות אוכלוסיות של מינים שונים במערכת האקולוגית הימית.

אך הקסם הזה הולך ונעלם בקצב מסחרר! משנות ה-50 של המאה הקודמת, 90% מאוכלוסיות הכרישים בים התיכון נעלמו, ורוב מיני הכרישים והבטאים בו נמצאים בסכנת הכחדה. התדלדלות אוכלוסיותיהם גורמת להפרה של האיזון העדין במארג המזון ואם לא נעשה משהו בקרוב, היא עלולה להביא לקריסה של אוכלוסיות נוספות של בעלי חיים ימיים בעקבותיהם.

דווקא לאור מצבם הקשה במערב הים התיכון, מסתמן שישראל היא אזור שגשוג, יחסי, עבור כרישים ובטאים. זה אומר שיש לנו אחריות מיוחדת לשמור עליהם!

בני אדם הורגים לפחות כ-100 מיליון כרישאים בשנה, בעיקר עבור מרק סנפירים הנצרך בסין ודרום אסיה. גם בים התיכון, האיום המשמעותי ביותר העומד בפני כרישים ובטאים היום הינו דיג יתר לצורכי מאכל מקומי כמו גם עבור תעשיית הסנפירים הבינלאומית. לפי ארגון ה- IUCN (הארגון הבינלאומי לשימור הטבע ומשאבי הטבע), 39 מתוך 73 מיני דגי סחוס בים התיכון נמצאים בסכנת הכחדה וסכנת הכחדה קריטית. אפילו בישראל, בה דגי הסחוס הינם 'ערך טבע מוגן' והפגיעה בהם אסורה, דיג מכוון וגם כשלל לוואי (למשל בדיג מכמורת) עדיין מתקיים היום, והם גם עלולים להסתבך ב"רשתות רפאים" נטושות. תעשיית הדיג פוגעת גם במקורות המזון שלהם בעקבות דיג יתר של דגי הטרף שלהם. גם בנקודת הממשק בין חוות גידול דגים בים בישראל לבין הכרישים שמתרכזים שם, נוצרים קונפליקטים אשר עלולים לפגוע בכרישים ובסביבה ואף לפגיעה באדם. בנוסף, פיתוח תשתיות ומתקנים ימיים בהיעדר תכנון ימי נכון, פוגע בבית הגידול הטבעי שלהם וחושף אותם למזהמים אשר מצטברים ברקמותיהם.

העניין הוא, שגם אם היינו מביאים לעצירה מוחלטת בפגיעה הישירה בדגי סחוס מגורמים אלו, עדיין היה לוקח זמן רב למינים להראות סימני התאוששות. למה? כי לכרישים ובטאים מאפייני רבייה ייחודיים כגון בגרות מינית מאוחרת, מספר צאצאים מועט ותקופת הריון ארוכה, ההופכים אותם לרגישים ופגיעים במיוחד אל מול פעילות האדם בים. למעשה, כל פעם שכריש או בטאי נפגע, לא רק שהפרט הזה נעלם, ההשפעה על הדורות הבאים של המין היא גם הרת גורל.

קודם כל, לא מאבדים תקווה! אמנם מצב הכרישים בעולם ובים התיכון בפרט יכול להראות עגום, אך הדבר החשוב ביותר שכולנו יכולים לעשות, זה להמשיך להילחם עבורם.

עיקר המפגעים המאיימים על אוכלוסיות הכרישים והבטאים בישראל מקורם בדיג ולכן החצי הכחול פועל להגנה עליהם באמצעות קידום ממשק דיג בר קיימא הכולל הגבלת שיטות דיג פוגעניות (כמו ביטול שיטת דיג המכמורת), השבתת דיג ברשתות עמידה ומערכי קרסים בעונת האביב, בה חלק מהמינים מתקרבים לחוף, ומזעור הקונפליקטים עם החקלאות הימית. בנוסף, אנו מקדמים הכרזה על שמורות טבע ימיות נרחבות שיגנו על כרישים ובטאים בבתי הגידול השונים שלהם כגון הים הפתוח, אזורים חוליים ושוניות סלעיות.

כדי לשמור עליהם גם מחוץ לשמורות, אנו דוחפים לתכנון ימי נכון הכולל הטמעת שיקולי שמירת טבע ושיתוף הציבור במדיניות הכוללת לניהול הים, במיוחד בנושא פיתוח תשתיות ימיות ודיג בתחומי המים הכלכליים בים העמוק. כיום אין ניהול סביבתי של הדיג והתשתיות במרחב זה, וכרישים ובטאים רבים נפגעים מפעילות ספינות המכמורת והלונגליין. לכן בחצי הכחול, אנו פועלים להסדרת המצב החוקי ולהפנמת היבטי סביבה בפעילויות אלו.