דמיינו את שונית האלמוגים הצבעונית ביותר שתוכלו, כזו ממש שמצלמים בסרטים של הנשיונל –רק במקום אלמוגים דמיינו אלפי ספוגים, וב-100 מטר עומק.
הם אולי נראים כמו צמחים, אבל הם חיות קדומות ביותר, מראשוני היצורים הרב תאיים בכדור הארץ. הם יושבים על הקרקע על גבי רכסי הכורכר העמוקים בים התיכון הישראלי ללא תנועה ומסננים את מזונם מהמים. המזון שלהם מורכב מאצות חד תאיות (פיטופלנקטון), חיידקים וחלקיקי חומר אורגני אחרים. תאים מיוחדים שיוצרים תת-לחץ, גורמים לשאיבת מים דרך מערכת של נקבוביות ותעלות בגוף הספוג (מכאן שמם), אל חללי סינון ייעודיים ששם המזון נלכד. התווך בין התעלות וחללי הסינון מורכב בעיקר מסיבים חלבוניים ובהם נעוצים מחטי שלד מגיר או צורן. תווך זה מעניק יציבות וקשיחות כנגד זרמי הים ותנועת בע"ח אחרים.
ספוגים קיימים בכל חלקי הים (וגם במים מתוקים, כמו בכנרת), אולם באזורי גני ספוגים הם גדלים בצפיפות רבה.
בסקרים שבוצעו בשוניות הספוגים בארץ, התגלו 6 מינים שלא קיימים באזורים אחרים במזרח הים התיכון כלל. בנוסף, התגלו מינים שנחשד כי נעלמו מחופי ישראל, על כן מעריכים כי שוניות הספוגים העמוקות מהוות אזורי מקלט (refuge) למינים רבים ששינויים סביבתיים כגון שינויי אקלים, הפכו את התנאים במים הרדודים ללא ראויים עבורם.
גופם של הספוגים קשיח ועשוי להיות בצורה מרפדת (שעוטפת את המצע הקשיח), גושית (דמויית כדור) או מעונפת. בבית גידול ייחודי זה, המבנה התלת מימדי המורכב שהספוגים יוצרים בגופם מהווה מעין "יער תת ימי" כך שכל ספוג כזה הוא עולם ומלואו ומספק מחסה ומסתור למגוון עצום של יצורים נוספים – סרטנים, תולעים, חשופיות ודגים.
זו אחת הסיבות שספוגים כל כך חשובים לשמירה על האיזון הימי, יש להם תפקיד כ"מהנדסי סביבה" בכך שהם מהווים בתי גידול לאינספור בעלי חיים אחרים, בדומה לאלמוגים בשוניות האלמוגים. ללא ספוגים זה כמו להוציא קובייה מתחתית הפירמידה – כל מי שלמעלה יתערער.
ניתן למצוא שוניות כאלה באזורנו בעיקר במרחב שמול אזור השרון (הרצליה-נתניה) וברכס הכרמל התת ימי (ראש הכרמל), בעומק 100-120 מטר.
