הצדפה, היא למעשה רכיכה, קרובה לחלזונות ולדיונונים, שמתכסה בקונכייה המורכבת משתי קשוות קשיחות מגיר (אותו חומר ממנו עשויים שלדי האלמוגים) המגנות עליה. כאשר היא מתה השרירים שסוגרים את שתי הקשוות נרפים ולכן הן נפרדות ונשטפות לחוף בהמוניהן, בעיקר לאחר סערות.
כשהן מחופרות בתוך החול הימי, לעיתים כלל לא נבחין בהן, אך לעיתים במבט מקרוב נוכל להבחין בזוג סיפונים (מעין צינורות שמשמשים לנשימה ולתזונה) מציצים מעל פני הקרקע.
בדיוק מושלם שמתוזמן על ידי עונתיות או מחזור הירח, הצדפות משחררות תאי מין למים. כששני תאי מין נפגשים נוצרת פגית ששוחה בגוף המים עד אשר מוצאת מקום מתאים בקרקע, אז היא מתיישבת ועוברת שינוי והופכת לצדפה קטנה הדומה לצורה הבוגרת.
לצדפות תפקיד חשוב במערכת האקולוגית הימית בכך שהן משמשות מזון עבור חיות גדולות יותר שניזונות בקרקעית הים (כמו בטאים וכפן גושמני). צדפות, אשר מסננות את מזונן מתוך המים, ידועות גם ביכולתן לטהר את המים שסביבן תוך כדי הפעולה.
לצדפות גם תפקיד משמעותי בתרבות האנושית והן נוצלו רבות לאורך ההיסטוריה. איסוף קונכיות היה עיסוק רווח בקרב אצילים בעת העתיקה ואף שימשו כמטבע באסיה ובאפריקה. בנוסף, באגן הים התיכון ובארץ ישראל, נהגו להפיק צבעי בדים כגון תכלת וארגמן ממינים שונים של החלזון הימי ארגמון (ומכאן שמו של הצבע). גם הנעמית, הצדפה העיקרית שקשוותיה נשטפות לחוף, כמעט ונכחדה כליל. ברוב העולם הצדפות הן מצרך מוכר במאכלים שונים, למזלן מנהג זה פחות נפוץ בישראל עקב היותן לא כשרות.
