תרומתן של שמורות ימיות

זליגת דגה (Spillover effect) משמורות ימיות בהגנה מלאה מעשירה אזורי דיג סמוכים ותורמת לפרנסת הדייגים.

הדיווידנד שמחלקת שמורה ללא דיג: כ- 10% תוספת נטו למשקל שלל הדיג בשנה. דגים שמקורם בשמורה מעשירים את אזורי הדיג שמסביבה (זליגת דגה) ובכך תורמים לענף הדיג.

הדייגים מצביעים ברגליים, ובוחרים להצטופף סביב גבול השמורה כדי ליהנות מזליגת הדגה. תוך מספר שנים זליגת הדגה מהשמורה מפצה על אבדן שטחי הדיג.

איך זה קורה?

א. שמורות ימיות בהגנה מלאה מהוות מקום בטוח לרבייה ולגדילה של דגים – כולל דגים גדולים בעלי חשיבות מסחרית. כתוצאה מכך, בעלי חיים ימיים בשמורות ללא דיג גדולים יותר מאלו שחיים מחוץ לשמורה, לדוגמה:

• אורך לובסטרים בשמורה ללא דיג גדול ב- 33% לעומת אורך לובסטרים מחוץ לשמורה.
• הביומסה (משקל ליחידת שטח) של דגי דניס בתוך שמורה ללא דיג גדולה עד פי 2.8 לעומת שטחים מחוץ לשמורה.
• צפיפות דגי דקר (לוקוס) גדולה פי 7 בתוך שמורה ללא דיג והביומסה גדולה פי 10.5 לעומת שטחים לא מוגנים.

ב. חלק מהדגה המשגשגת בתוך השמורה – יוצאת אל מחוץ לשמורה, לשטחים לא מוגנים. מכיוון שחיות אלה גדולות יותר מהחיות שמחוץ לשמורה, ומספרן רב, הן מעשירות את שלל הדיג מחוץ לשמורה. דוגמאות: 

• באוסטרליה נמצאו דגי לוקוס שמקורם בשמורה גם במרחק של 28 ק"מ ממנה.
• בספרד יותר מ 13% מלובסטרים שתויגו בתוך השמורה, נתפסו מחוץ לשמורה.
• דגי דניס שסומנו בשמורה נמצאו במרחק של לפחות 90 ק"מ ממנה.

הבעיה:

• דיג יתר, הרס בתי גידול, וזיהום, גורם להיעלמות מינים ממערכות אקולוגיות.

• לפי הערכות אחרונות, אוכלוסיית הדגים הטורפים הגדולים הידלדלה ביותר מ-90% בטווח של 50-100 שנים אחרונות.

• כאשר מין מסוים מנוצל עד תום, יעברו הדייגים לדיג  של מין אחר. כך מינים רבים נפגעים מדיג יתר, כל אחד בתורו.

• כאשר נעלמים הדגים הגדולים והטורפים, הדייגים עוברים לדוג דגים קטנים יותר (שבמקור היוו את המזון של הדגים הטורפים שנעלמו) – כלומר "דיג במורד מארג המזון".

• דיג יתר גורם לפגיעה במבנה ובתפקוד המערכת האקולוגית וכתוצאה מכך, המערכת האקולוגית פחות עמידה לשינויים ופחות טובה בהתמודדות עם הפרעות שונות כגון זיהום, מינים פולשים והתחממות מי הים.

הפתרון:

שמורות ימיות מוגנות, בהן נאכף איסור דיג מוחלט הן דרך ל"סובב את הגלגל לאחור" ולהשיב למערכת האקולוגית את המבנה האקולוגי המקורי של מארג המזון, בו נשמר האיזון בין טורפים, נטרפים ואצות. בשמורות ימיות ללא דיג תועדה התאוששות של מגוון בעלי חיים לעיתים תוך פרק זמן קצר של 2-5 שנים מהכרזה על שמורה.

מחקר שנעשה בפיג'י בדק את התפלגות גודל הצדפות לפני הכרזת שמורה ואחרי הכרזת שמורה ללא דיג.

הצדפות משמשות כמזון עיקרי לאוכלוסייה המקומית. 3.5 שנים אחרי הכרזת שמורה מוגנת מדיג, יש עליה מסיבית במספר וגודל הצדפות בשטח השמורה וגיוס של צדפות צעירות מחוץ לשמורה. אחרי שנים בודדות של מניעת דיג, הצדפות הגיעו לגודל שלא נראה באזור מזה כשלושים שנים.

5 שנים אחרי הכרזת שמורה ללא דיג: צפיפות הצדפות בתוך שמורה עלתה פי 19! באזור סמוך מחוץ לשמורה, צפיפות הצדפות עלתה פי 7!

איך הכרזה על השמורה ללא דיג החזירה את הגלגל לאחור? גודל וצפיפות המינים המסחריים בשמורה מוגנת מדיג דומים לגודלם וצפיפותם כפי שהיו לפני מספר עשורים. התאוששות המערכת האקולוגית כולה – שיקום עשב ים וחזרת מינים של בעלי חיים שנעלמו, כגון: טריגונים, סרטנים וארנבוני-ים (חלזונות עם קונכייה פנימית).

דגים טורפים ולובסטרים הם טורפים טבעיים של קיפודי ים. מחקרים שנערכו בשתי שמורות ותיקות ללא דיג בצפון מזרח ניו זילנד בחנו את יחסי הגומלין בין טורפים – לקיפודי הים – וליערות האצות. (יערות תת-ימיים של אצות "קלפ" – אצות ענק חומיות).

דיג ארוך שנים פגע בטורפים של קיפודי הים (דגים ולובסטרים, שהם המינים המבוקשים על ידי הדייגים) ולכן, קיפודי הים התרבו ללא בקרה וגרמו להיעלמות של יערות האצות ולפגיעה בתפקוד המערכת האקולוגית כולה.

הקמת שמורות ימיות ללא דיג גרמה להחזרת הגלגל לאחור:

א. שיקום אוכלוסיית הטורפים

• דגים טורפים:

  צפיפות: פי 5.7-8.7 יותר דגים טורפים בתוך השמורה לעומת צפיפותם מחוץ לשמורה. גודל: גודל הדגים הטורפים כמעט כפול בתוך השמורה לעומת גודלם מחוץ לשמורה.

• לובסטרים:

  צפיפות: פי 1.6-3.7 יותר לובסטרים בתוך השמורה לעומת לובסטרים מחוץ לשמורה. גודל: אורך הלובסטרים בתוך השמורה גדול ב- 15 ס"מ לעומת אורך לובסטרים מחוץ לשמורה.

ב. הקטנה של אוכלוסיית קיפודי הים ו"ערבות" הקיפודים

(שטחים שבעבר היו מכוסים ביער אצות והפכו משטחים חשופים בגלל רעיית הקיפודים): 14% בתוך השמורה לעומת 40% מחוץ לשמורה.

ג. שיקום יערות האצות

היערות מתאוששים כאשר צפיפות הקיפודים יורדת מ- 4.9 קיפודים למ"ר.

התוצאה: דגים גדולים יותר, רבים יותר ופוריים יותר בתוך השמורות, מערכת אקולוגית בריאה, התומכת ביערות האצות ועמידה יותר לשינויים.