נגישות
כלי נגישות
רפורמת הדיג

הפיתרון: רפורמה בניהול הדיג
בים התיכון

עיקרי הפעולות המוצעות ברפורמה.

שינוי בתמהיל שיטות הדיג ובניהול מאמץ הדיג.

 

פילוח עלויות הרפורמה

פיצוי לקניית רישיונות
שיטות דיג הרסניות
70%
שדרוג יכולות
האכיפה
28%
הסברה
3%

על מנת לאושש את הענף באופן אפקטיבי, דרושה רפורמה המטפלת בכלל המרכיבים בענף.

א. עיקרי הפעולות המוצעות הן:

 

01. שינוי בתמהיל שיטות הדיג

  • צמצום משמעותי (75-100%) של צי המכמורת באמצעות פיצוי כספי והסבה מקצועית. לקחים ממיזמי צמצום צי (Buy-back) בעולם מצביעים בצורה ברורה על הסיכונים שבמהלך צמצום חלקי, אשר נוטה להתאפיין בהגברת מאמץ הדיג ולכן בחוסר אפקטיביות לאישוש הדגה, תוך המשך פגיעה בשאר הדייגים ובטבע. השבתה מלאה של צי המכמורת היא החלופה המועדפת ביותר מבחינה כלכלית, סביבתית ואכיפתית, מבין כלל החלופות שנבדקו.
  • הפסקת דיג בשיטת צלילה בעזרת מכלי אוויר דחוס, באמצעות הסבה מקצועית של בעלי ההיתרים החריגים לדיג זה.
  • הסדרת הדיג הספורטיבי, באמצעות רישיון ואגרה לכל דייג וקביעת מגבלת שלל יומית. מגבלה זו תפסיק את תופעת הדיג הספורטיבי ה”מסחרי”, ותאפשר הנאה מפעילות פנאי תוך צמצום ההשפעה על הדגה ועל הדייגים המסחריים.

 

02. ניהול ממשק דיג

עונת רבייה

עצירת דיג לשלושה חודשים בעונת הרבייה (למעט דיג של חכות מהחוף, ודיג מינים נודדים מעל 12 מייל מהחוף).

שמורות טבע ימיות וניהול מאמץ דיג לפי אזורים

  • קידום אזורים מוגנים לצורך התחדשות הדגה, בהתבסס על תכנית השמורות הימיות של רשות הטבע והגנים.
  • הרחקת שיטות דיג לא סלקטיביות מאזור המים הרדודים.
  • קביעת מאמץ דיג מסחרי מקסימלי לפי אזורים, על מנת למנוע דיג יתר ברמה המקומית.

כמויות

קביעת מגבלות דיג על מינים בסכנת הכחדה (כמו טונה כחולת סנפיר ודקר הסלעים), תוך שימוש באיסור דיג תקופתי או קביעת מכסות.

ציוד

הנחיות פרטניות להגברת הסלקטיביות של ציוד הדיג: הגדלת גודל העין המינימלי ברשת, קרסים מעוגלים להפחתת פגיעה בצבי ים, וכו’.

 

03. קבלת החלטות מושכלת – הקמת וועדה מייעצת

הקמת ועדה מקצועית מייעצת לדיג, שתסיייע לפקיד הדיג בקבלת ההחלטות לממשק הדיג, ותגדיל את הייצוג והשקיפות בתהליך.

 

04. שדרוג מערכי האכיפה, הניטור וההסברה

על מנת לוודא כי הרפורמה מבוצעת ומביאה את התוצאות הרצויות, יש צורך להשקיע בשדרוג משמעותי של פעילות השטח, בדגש על אכיפה. הרפורמה מציעה תקנים ל-8 פקחים בים ובחוף, צוות מטה ו-4 סירות אכיפה. עלויות האכיפה של הרפורמה המלאה, המציעה להשבית את צי המכמורת, נמוכות משמעותית מחלופות של רפורמה חלקית, מכיוון שאין צורך באכיפה מורכבת מול דייגי המכמורת.

ב. תקציב ומקורות מימון

עלויות הרפורמה מוערכות בכ-80 מיליון ש״ח, הפרוסים למשך עשר שנים, כלומר 8 מיליון ש״ח לשנה. למרות העלויות, לרפורמה תועלת משקית משמעותית, המוערכת ב-770 מיליון ש״ח. רכיבי העלות של הרפורמה הם פיצוי דייגים והשבתת שיטות דיג הרסניות (צי המכמורת ובעלי רישיון לדיג בצלילת מיכלים), ושדרוג האכיפה וההסברה. מקורות מימון של הרפורמה הם תקציב המדינה, אך מבחינה תזרימית ניתן להגיע לאיזון בין הוצאות להכנסות תוך שנים ספורות, על ידי גביית אגרות. העלייה בהכנסות מאגרות רישיון דיג מבוססת על גידול צפוי בכמות העוסקים בדיג ספורטיבי, וגידול במוכנות הציבור לשלם אגרות משמעותיות, לאור הוצאת שיטות הדיג ההרסניות והשיפור במצב הים. בנוסף, חשוב לציין כי ביטול צי המכמורת יחסוך למשק גם הוצאות על סובסידיות מזיקות, כמו ההחזר הכספי על מס הבלו על הדלק לדייגי המכמורת, שכיום עולה למדינה כ -7 מיליון ש״ח בשנה.

התועלות הציבוריות שניתן להשיג מענף הדיג בים התיכון

חזון
הים התיכון כמערכת אקולוגית בריאה ומקיימת התומכת בצורכי הדייגים, חובבי הים והציבור הרחב לדורות קדימה.

מטרה
ענף דיג בר קיימה בים התיכון, המספק דגה איכותית ומגוונת, למספר מירבי של משתמשים ונהנים בציבור, תוך השפעה אקולוגית מינימלית.

התועלות הציבוריות
כיצד יראה ענף הדיג בים התיכון לאחר יישום הרפורמה?
בתרחיש “עסקים כרגיל” צפויה התרסקות של הענף. יישום רפורמה מקיפה אשר תטפל בכשלי הענף, תאפשר את התחדשות הדגה ואת התפקודים האקולוגיים בים ותביא להתאוששות התשתית עליו הענף מתבסס – משאב הדגה. כך יווצר ענף דיג המבוסס על שלל של דגים בוגרים, מיעוט שלל לוואי, ריבוי משתמשים ומיעוט קונפליקטים פנימיים.

השלל
רפורמה כוללת תביא לעליה בהיקף השלל הכולל בענף (עד כדי כמעט הכפלה של השלל), תוך שינוי משמעותי באופי השלל לשלל המבוסס על דגי איכות בוגרים.

תועלת כלכלית
המהלך המרכזי ברפורמה – השבתת ענף המכמורת תוך פיצוי הדייגים – צפוי להניב תועלת כלכלית למשק, בזכות ביטול ההשפעה השלילית של המכמורת על התחדשות הדגה, ומכאן הפחתת השפעות שליליות על הדייגים המסחריים החופיים, על הדייגים הספורטיביים ועל חובבי הצלילה. הרפורמה כולה צפויה להניב תועלת משקית של 880 מיליון ש”ח, אשר בניקוי העלויות תביא לתועלת נטו של קרוב ל- 800 מיליון ש״ח למשק.

פרנסה, פנאי ונופש
רפורמה כוללת תביא לעלייה משמעותית במספר האנשים הנהנים מהדגה: דייגים מסחריים (דייגי חוף והקפה), דייגים ספורטיביים, חובבי ים (למשל צוללים), צרכנים וקהילות חופיות.

תועלת לטבע
יישום רפורמה כוללת צפוי להיות מהלך המדיניות המשמעותי ביותר לשמירת הים התיכון, יחד עם רשת השמורות הימיות המתוכננות. לרפורמה צפויות תועלות חסרות תקדים בהיבט האקולוגי, ובהן הפחתה משמעותית של פגיעה בחיות מוגנות, התאוששות אזורי דגה סלעיים וחוליים, ושיקום חלק מהרמות הטרופיות (רמות ההזנה) של מארג החיים בים התיכון.

יעד
מדדים אפשריים
יעד:
שיקום הסביבה האקולוגית למצב בריא התומך בייצור דגה ושמירה על הטבע.
מדדים אפשריים:
• הקטנה של אחוז שלל הלוואי (דגים מוגנים, דגיגים צעירים ודגים לא מסחריים).
• הפחתה משמעותית בפגיעה בחיות מוגנות (צבי ים, דולפינים, כרישים, בטאים וכו’).
יעד:
שיקום התעסוקה בענף והבטחת עתיד בר קיימה לפרנסת העוסקים בו.
מדדים אפשריים:
הגדלת מספר המועסקים המתפרנסים מהענף, בדגש על שיטות דיג סלקטיביות.
יעד:
רווחה חברתית: משאב פנאי ונופש לציבור חובבי הדיג והטבע הימי.
מדדים אפשריים:
הגדלה של מספר הנהנים בציבור ממשאב הדגה (דייגים ספורטיביים, צוללי טבע וכו׳), לצד מזעור טביעת הרגל האקולוגית של הענף.
יעד:
שימור המסורת והנראות הציבורית של הדיג.
מדדים אפשריים:
הגדלת מספר העסקים הממתגים עצמם כחלק ממסורת הדיג ותומכים בייצור המקומי (מסעדות דגים, תיירות במעגנות ואתרי דיג, וכו׳).
יעד:
הגדלת תנובת הענף כמקור מזון טרי.
מדדים אפשריים:
הגדלת סך השלל הכולל שמייצר הענף, תוך הגדלת אחוז דגי האיכות (דגים גדולי גוף מעל לגודל רבייה) בשלל.

התועלת הכלכלית המשקית מביצוע השבתה מלאה של דיג המכמורת לטובת אישוש הענף.

צפי עלויות לעומת הכנסות והגעה לאיזון תזרימי מלא תוך 5 שנים*.

6-
4
הכנסות (מיליוני ש״ח)
עלויות (מיליוני ש״ח)
הכנסה נטו מהמהלך (מיליוני ש״ח)
  • העלות כולל אכיפה, קמפיין הסברה ושיפוי שיטות דיג הרסניות בגין יציאה מהענף
  • ניתן לאזן את עלויות הרפורמה על ידי גידול בהכנסות מגביית אגרות, בעקבות עלייה בשיעור תשלום אגרת הרישיון ע"י דייגים חופיים וספורטיביים, וביטול סובסידיות מזיקות**

 

 

* מתוך ניתוח של חברת TASC במסגרת הכנת תכנית אסטרטגית לניהול הדיג בים התיכון.

** הונח שיעור גבייה התחלתי של 50% בקרב הדייגים הספורטיבים – שיעורי הגבייה משתפרים לאורך זמן. הונח גידול לאורך זמן במספר הדייגים הספורטיבים והחופי וההקפה. כאשר הגידול במספר הדייגים בתרחיש זה הינו מהיר יותר מאשר בתרחיש השבתה חלקית.

כלב ים נזירי | צילום: מיה אלסר, מחמ״לי

כלב ים נזירי | צילום: מיה אלסר, מחמ״לי

שינויי חקיקה נדרשים.

יש צורך בעדכון של פקודת הדיג המנדטורית משנת 1937 והתאמתה לצרכי השעה.

 
מפת מצע סלעי קשה

טיוטת תקנות הדיג שפרסם אגף הדיג מציעה הגנה על אזורי המצע הקשה שמתחת לעומק 40 מ׳, אך לא על האזורים בעומק (מלבנים אדומים באזור הצבוע בכחול כהה).

 

* המכון לחקר ימים ואגמים לישראל. 2015. מתוך – ״סקר אסטרטגי סביבתי לחיפוש והפקה של נפט ושל גז טבעי בים – חלק ג׳״, משרד התשתיות הלאומיות האנרגיה והמים.

התשתית החקיקתית לניהול הדיג בים התיכון, המוסדרת על ידי פקודה מנדטורית מיושנת משנת 1937, אינה מותאמת למגמות מודרניות של ניהול משאב הדגה, המצוי בישראל בהתדרדרות קשה, ואינה מספקת כלים יעילים להתמודדות עם האתגר החשוב של אישוש הדגה.

במסגרת הרפורמה ידרשו שינויים הן בפקודת הדיג והן בתקנות הדיג, על מנת לממש ניהול מושכל של הדגה בים התיכון. במסגרת זו, מקודמת בכנסת הצעת חוק לתיקון פקודת הדיג (הוראות לעניין הבטחת דיג בר-קיימא), התשע״ה–2015, שנועדה להסדיר את תשתית החקיקה ולהתאימה לצרכי השעה הדוחקים.

הצעת החוק

התיקון המוצע לפקודת הדיג מתווה מסגרת עדכנית העונה על צורכי השעה, ומשרטט מסגרת נורמטיבית לניהול הענף בים התיכון, תוך ביסוס כלים פרטניים לשיקום ענף הדיג, כמו השבתת דיג בעונת הרבייה, הגבלת שיטות דיג מזיקות ועוד. הפקודה המנדטורית כתובה בתמציתיות ואינה מכילה את סל הכלים הדרוש לניהול משאב הדגה. מרבית הרגולציה הרלוונטית לניהול המשאב מצויה כיום בחקיקת המשנה (תקנות הדיג, 1937).

הצעת חוק ״דיג בר קיימא בים התיכון 2015״ מכילה, בין השאר, את המרכיבים הבאים*:

1. מסגרת נורמטיבית עדכנית

  • הגדרת מטרה לחוק: הבטחת קיימות משאב הדגה הטבעית למען הבטחת פרנסת הדייגים, אספקת המזון ושמירת משאבי הטבע.
  • הגדרת “סיכון אקולוגי”: הגדרת פעולות דיג המסכנות את המשאב הטבעי והטמעת הנושא במכלול השיקולים לניהול הענף (לדוגמה, מתן רישיונות).

2. מנגנון קבלת החלטות מבוסס ידע – וועדה מייעצת

הקמת ועדה מייעצת לפקיד הדיג על מנת לסייע בקבלת החלטות מקצועית ומושכלת, המושתתת על ידע מדעי עדכני ותוך שיתוף הדייגים בתהליך.

קביעת מדיניות בענף הדיג מחייבת התבססות על ידע מדעי ומקצועי, שמתעדכן על בסיס תקופתי. לשם כך מוצע להקים ועדה אשר תייעץ לפקיד הדיג בסוגיות מקצועיות שונות (קביעת מועד השבתת הדיג בעונת הרבייה של הדגים, לדוגמא) על מנת להבטיח את התחדשות הדגה תוך מזעור הפגיעה בדייגים ובסביבה הימית. מדובר על סוגיה מורכבת, מכיוון שמינים שונים מתרבים בתקופות שונות, ויש לקבוע את התקופה המיטבית להשבתת הדיג, ולעיתים לעדכן את הקביעה בהתאם לנתונים עדכניים. ההרכב המוצע לוועדה כולל את נציגי משרד החקלאות ופיתוח הכפר, נציגים בעלי ידע מדעי בתחום האקולוגיה הימית (אקדמיה ורשות הטבע והגנים) ונציגי הדייגים.

מסקירת ספרות על ניהול דיג ברחבי העולם, עולה כי תהליכי קבלת החלטות בתחום הדיג מתקיימים במדינות מפותחות בעזרתן של “מועצות דיג” בהן יש נציגות של דייגים, נציגי ארגוני סביבה, תושבים, וכמובן נציגי רשויות ממשלתיות. כינון וועדה מייעצת לא רק ישפר את איכות ההחלטות שמקבל פקיד הדיג, אלא גם יגביר את הלגיטימיות הציבורית שלהן, ובכך יעלה את הסיכויים לציות לחוק, כמו גם את חוסן ההחלטות במבחן בתי המשפט.

3. קביעת ״כללי ניהול״ לצי הדיג

לצורך שמירה על התחדשות הדגה והפחתת קונפליקטים בין שיטות הדיג השונות:

  • הגדרת שיטות דיג הרסניות כאסורות בישראל.
  • הגבלת הדיג בעונת הרבייה של הדגים.
  • הגבלת דיג הפוגע בקרקעית הים באזורים רגישים של מים רדודים ואזורים סלעיים, להם חשיבות להתחדשות הדגה באמצעות איסור דיג מכמורת בכל אזורי המצע הסלעי ובמים הרדודים מעומק של 40 מ׳.
  • הגדרת מכסת שלל יומית מקסימלית לדייגים חובבים, כדי לאפשר את הנאתם מדיג תוך מזעור השפעתם על הדייגים המסחריים ועל משאב הדגה.
  • הגבלות דיג על מיני דגים המצויים בסכנת הכחדה, ואיסור דיג של מינים מוגנים.

העדכון הנדרש בתקנות הדיג.

משרד החקלאות ופיתוח הכפר פרסם טיוטה לעדכון תקנות הדיג, אולם נדרשים בה שינויים משמעותיים על מנת להתמודד בהצלחה עם משבר קריסת הדגה.

 
מפת גרירות המכמורת

מפת גרירות המכמורת על קרקעית הים*: דוגמא להיעדר ניהול מרחבי של הדיג ופגיעה באזורים להתחדשות הדגה.

* מקור: דו"ח מסכם למשרד החקלאות, שפניר ואדליסט, יולי 2011

 
דולפינן מצוי

דולפינן מצוי | צילום: אביעד שיינין

משרד החקלאות ופיתוח הכפר מקדם עדכון של תקנות הדיג. הצעת העדכון היא חלקית ולא מספקת, ונחוץ להטמיע בה שינויים משמעותיים על מנת להגן על משאב הדגה ולהסדיר את הענף.

 

1 . עונת הרבייה

קביעת משך זמן של שלושה חודשים לפחות לאיסור דיג: טיוטת התקנות קובעת לראשונה כי תתבצע השבתת דיג בעונת הרבייה. אולם, יש צורך לקבוע משך זמן מינימלי של כ – 90 יום לאיסור דיג בעונת הרבייה, על מנת לעמוד בסטנדרטים בינלאומיים ולהבטיח את התחדשות הדגה בפועל. מוצע כי ההשבתה בעונת הרבייה תכלול את כל שיטות הדיג, למעט דיג בחכה מהחוף, ולמעט דיג של מינים נודדים בעומק הים.

 

2 . הגבלות על דיג המכמורת

דיג המכמורת הוא שיטת הדיג בעלת ההשפעה השלילית המשמעותית ביותר על התחדשות הדגה, ערכי הטבע המוגנים, והסביבה החופית בים התיכון. על מנת למזער את השפעתו של דיג זה על הסביבה, על משאב הדגה, ועל פרנסתם של שאר הדייגים המסחריים, נמצא שהחלופה היעילה והכלכלית ביותר היא השבתת כלל צי המכמורת, תוך פיצוי הדייגים. עד שייושם מהלך של השבתה ופיצוי, ברור שיש להטיל על צי המכמורת מגבלות משמעותיות ביותר, בעיקר ברמה המרחבית: איסור דיג בכל אזורי המצע הסלעי הקשה והרחקה משמעותית מהחוף (איסור בעומק הרדוד מ- 40 מ׳). אולם, להגבלות אלה קשיים אכיפתיים משמעותיים, מכיוון שהן יחייבו אמצעי איתור לוויניים ומערכת לניטורם, התגברות על קשיים משפטיים ביכולת להשתמש במידע הלוויני לצרכי אכיפה, וכמובן גם אמצעי אכיפה ימיים.

משום כך, אנו סבורים שההגבלות על דיג המכמורת לא צפויות להביא להגנה אפקטיבית מספיק על משאב הדגה ועל מרבית המשתמשים בדגה (הדייגים לסוגיהם, חובבי צלילה וטבע והציבור הישראלי בכללותו). לכן גם לא נכון לקדם החלפת רשתות ל״עין מרובעת״, מכיוון שלא הגיונילבצע מהלך של החלפת רשתות, הכרוך במשאבים, טרום מהלך לצמצום משמעותי (buyback) של מכמורתנים.

 

א. הגבלת צי המכמורת בכל אזורי מצע סלעי קשה

טיוטת התקנות מציעה איסור דיג מכמורת בציוד ייעודי לדיג באזורים סלעיים. בנוסף, האיסור המוצע על דיג מכמורת בעומק רדוד מ-40 מ׳ צפוי להגן על חלק מרכסי הכורכר ואזורי הסלע. אולם הגבלות אלה אינן מספקות. אזורי המצע הסלעי הם האזורים המגוונים ביותר ביולוגית בים התיכון, בעלי חשיבות לתהליכי רבייה והתחדשות דגה כ״אזורי אומנה״, מהווים בית לערכי טבע מוגנים כמו ״כפן גושמני״, ומוגנים במסגרת חוק שמירת הסביבה החופית – 2004*. לפיכך מוצע לאזור על דיג מכמורת בכל אזורי המצע הקשה, בהתאם למיפוי שבוצע על ידי המכון לחקר ימים ואגמים.

 

ב. עומק המינימום לדיג המכמורת ל- 40 מטר

על מנת להגן בצורה אפקטיבית על התחדשות הדגה מחד ועל הסביבה הימית מאידך, יש לקבוע את עומק המינימום ל- 40 מ׳ במקום 30 מ׳, מהסיבות הבאות:

הגנה על דגים צעירים

במים הרדודים מצוי חלק ניכר מהדגים הצעירים שבבגרותם יעמיקו ויצטרפו לדגי המטרה המסחריים. הדגים בעומק 40 מ׳ גדולים לפחות ב- 50% מחבריהם בעומק 20 מ׳! מכאן, הגדלת עומק המינימום תאפשר הפחתה משמעותית ביותר של דיג דגיגים צעירים, והפחתת הפגיעה בשלל הדייגים החופיים.

הגנה על מצע סלעי קשה

הרחבת מגבלת העומק מ- 30 מ׳ ל- 40 מ׳ תאפשר הגנה על רכס הכורכר המצוי ברצועת העומק שבין 30 ל- 40 מ׳, המהווה חלק משמעותי משטחי הכורכר הימיים.

הגנה על צבי ים

מנתוני מרכז ההצלה לצבי ים, עולה כי מרבית הפגיעות בצבי ים במסגרת פעילות דיג מתרחשת בעומקים 50-20 מ׳. הרחקת דיג המכמורת ל- 40 מ׳ מהווה הגנה משמעותית על הצבים (בעיקר בצפון ובדרום ישראל) מכיוון שהיא מאפשרת הגנה על כשני שליש מטווח העומקים בו מתרחש הקונפליקט, לעומת שליש בלבד בהרחקה המוצעת ל- 30 מ׳.

הגנה על פעילות דיג מסחרי המתבצעת במים רדודים

מרבית הדייגים המסחריים בישראל פועלים במים הרדודים (עד 50 מ׳) באמצעות פריסת רשתות עמידה. שיטת דיג זו היא סלקטיבית יותר משיטת המכמורת, בהיותה מכוונת לדגים בוגרים, ואינה פוגעת בקרקעית. דייגים אלה מתקשים לפרוס את הרשתות באזורים חוליים במים רדודים, מכיוון שרשת כזו תגרף על ידי ספינת המכמורת. מכאן, שהרחקת דייגי המכמורת לעומק 40 מ׳ תאפשר פעילות דיג סלקטיבית יותר על ידי קבוצה גדולה יותר של דייגים מסחריים, ויש לה לפיכך תועלת כלכלית וחברתית לענף הדיג.

 

ג. מיקוד על צמצום צי המכמורת, במקום על החלפת רשתות

טיוטת התקנות מציע להחליף את רשתות המכמורת לרשת בעלת ״עין מרובעת״. מדובר על הצעה עם תועלת מזערית לשמירת משאב הדגה, אשר תגרום להעלאת מחיר הצמצום של צי המכמורת ולכן לבזבוז כסף ציבורי. ברמה הפרטנית, לעין מרובעת יש תועלות מסוימות בהפחתת חלק משלל הלוואי, אך לשיטה זו מגבלות משמעותיות: המעבר לעין מרובעת אינו מוריד (ואף מעלה) את שלל הלוואי במינים בעלי מבנה גוף רחב, המהווים חלק ממיני המטרה של שיטות הדיג החופי ודיג ההקפה. יתרה מכך, גם עבור מיני המטרה של המכמורת, אחוזים גבוהים מהשלל המסחרי יתפסו מתחת לגודל הרבייה המינימאלי (MLS).

בהיבט הסביבתי הרחב, שינוי בסוג הרשת אינו מפחית את הנזק הסביבתי לקרקעית הים (כתוצאה מגרירת הרשת על הקרקעית) ואינו מפחית התפיסות של מינים מוגנים, צבי ים, דולפינים וכו׳. חמור מכך, מחישוב של יכולת ההימלטות של מספר מיני דגים בתנאים של רשת מרובעת בגודל 40 מ״מ (כמוצע בטיוטת התקנות), ניכר שקיימים מינים רבים אשר בפועל יתפסו ברשת מתחת לגודל הרבייה המינימלי. כלומר, הצעת גודל העין וצורתה בטיוטת התקנות תוביל למצב מובנה של הפרת חוק מחד, ופגיעה בהתחדשות הדגה מאידך.

 

3. הדיג הספורטיבי

פקודת הדיג המנדטורית אינה מייחדת התייחסות פרטנית לניהול הדיג הספורטיבי. נוהל רישיונות הדיג שפרסם אגף הדיג, ויכנס לתוקפו בחודש יוני 2016, קובע מנגנון ניהול ייעודי לדייגים אלה, התואם את היותם חובבים שאינם מתפרנסים מדיג. מוצע להטיל על כלל הדייגים הספורטיביים מגבלת שלל יומית, של עד 5 ק״ג ליום או שני דגים גדולים לכל רישיון דיג ספורטיבי. חשוב לקבוע במסגרת תקנות הדיג כי לדייג חובב אסור למכור את השלל.

פתרון זה, שכבר אומץ ברמה הציבורית על ידי למעלה מ- 3500 חותמים על קוד הכבוד של הדיג הספורטיבי, ימנע מצב אבסורדי בו דייג ספורטיבי חוזר מיום דיג עם מאות ק״ג של דגי טונה או אנטיאס. פתרון זה ניתן להסברה ולאכיפה פשוטה, באמצעות שקילה, וללא צורך ביכולות זיהוי טקסונומי של השלל.

 

4. מינים בסכנת הכחדה

אוכלוסייתם של מינים מסוימים (לדוגמה דגים מתת משפחת הדקרים) התדרדרה, בעקבות דיג יתר, אל סף הכחדה. מוצע לאפשר לפקיד הדיג לקבוע תקופה שבה תיאסר פעילות דיג עד להתאוששות האוכלוסייה לרמה המאפשרת את חידוש הדיג של מין זה. בנוסף, מוצע לאפשר לפקיד הדיג לקבוע מכסת שלל לדיג ייעודי של מינים המצויים בסכנת הכחדה, וחלקם מוגנים במסגרת אמנות בינלאומיות (דוגמת הטונה כחולת הסנפיר). קביעה מקצועית זו תיעשה בהתייעצות עם הוועדה המייעצת מכיוון שעליה להתבסס על ידע מדעי עדכני.

 

5. אורכי מינימום לדגים

תקנות הדיג מגדירות גדלי מינימום לדיג של מינים שונים, על מנת להבטיח דיג של דגים בוגרים שכבר תרמו את תרומתם להתחדשות הדור הבא של הדגה. אולם, חלק מהגדלים המופיעים בתקנות אינם תואמים את הידע המדעי בנוגע לגדלי המינימום למחזור רבייה ראשון, ולגבי מינים רבים כלל אין הגדרת גודל. לכן, יש לבצע עדכון מקיף של גדלי המינימום בתוספת הראשונה לתקנות, על בסיס נתונים מדעיים לגבי גודל הדג בעת מחזור הרבייה הראשון, לרבות השלמת מינים שאינם מופיעים בתקנות.

 

6. הגדלת הסלקטיביות של ציוד הדיג

רשתות עמידה: מכיוון שיש לכוון את הדיג לשלל של דגים בוגרים, מציעות תקנות הדיג החדשות שפרסם אגף הדיג להגדיל את גודל המינימום של רשתות העמידה ל- 30 מ״מ לפחות, אשר תאפשר לכידת דגים איכותיים בעלי ערך שוק גבוה, אשר כבר הספיקו להתרבות.

מערך קרסים: מוצע להחיל חובת שימוש בקרסים מעוגלים בעלי גודל מינימלי. קרסים עגולים יכולים להפחית הפגיעה בבעלי חיים אחרים כמו צבי ים, הן ע״י הפחתת כמות התפיסות של חיות אלה, והן ע״י הגדלת סיכויי השרידות שלהן אם נתפסו וחולצו.

 

7. הגדרת מאמץ דיג אזורי מקסימלי לדיג ברשתות עמידה ודיג במערך קרסים קרקעי (שאראק)

 

 

* על פי חוק הסביבה החופית התשס"ד 2004, "פגיעה בסביבה החופית" מוגדרת "פעולה של אדם בסביבה החופית, לרבות… פגיעה במערכות אקולוגיות המתקיימות בסביבה החופית, פגיעה בטבלאות גידוד ומסלע, במערות ובצוקים טבעיים, בדיונות חול ובאזורי שפך של נחלים, המצויים בסביבה החופית…."

יש דברים שלא יכולים לחכות.

צעדי חירום נדרשים: מגבלות ותנאים במסגרת רישיונות הדיג.

קידום הרפורמה, לרבות אישור שינויי חקיקה נדרשים, צפוי לארוך מספר שנים עד ליישומה המלא.

אולם, הים התיכון, והציבור המתבסס עליו, אינם יכולים לחכות. לאור מצבה החמור של הדגה, ולאור הפגיעה האינטנסיבית בטבע הימי ובפרנסת והנאת הדייגים, נדרשות פעולות חירום. ברשותו של פקיד הדיג הראשי במשרד החקלאות מצוי כלי מינהלי ראשון במעלה לניהול הדיג בישראל- רישיונות הדיג. באמצעות הטמעת תנאים והגבלות במסגרת רישיונות הדיג, יכול פקיד הדיג להגן על משאב הדגה ועל הסביבה הימית מפני נזקים בלתי הפיכים, כאמצעי זמני ועד לקידום הרפורמה והעדכונים לפקודת הדיג ותקנות הדיג.

עמדה זו קיבלה חיזוק בעתירה שהגישה החברה להגנת הטבע לבג״צ, ובפסק הדין (אפריל 2015) אשר קבע כי למדינה יש יכולת להטמיע מגבלות ותנאים ברישיונות הדיג. על פקיד הדיג לעשות שימוש בכלי מינהלי זה, החל משנת 2015, כאמצעי חירום ועד לקידום תקנות חדשות ורפורמה, תוך הטמעה של התנאים הבאים ברישיונות הדיג:

• איסור דיג בעונת הרבייה של הדגים

למשך 3 חודשים, לכל שיטות הדיג, למעט דיג בחכה מהחוף (שכרגע אינו מחייב רישיון) ולמעט דיג מינים נודדים מעבר ל- 12 מייל ימי.

• איסור דיג מכמורת בשטחי מצע סלעי קשה

שטחים אלה מהווים בתי גידול חיוניים להתחדשות הדגה ולשמירת הטבע.

• איסור דיג מכמורת בעומק הרדוד מ – 40 מ׳

דיג מכמורת במים הרדודים פוגע בדגיגים צעירים. דיג במים רדודים פוגע בצבי הים (מרבית הפגיעה בצבי ים מתרחשת בעומקים 50-20 מ׳), ואף מונע מדייגי רשת לפרוס ציוד דיג באזורי הגרירה של המכמורת.

• מכסת שלל יומית לדיג ספורטיבי

הגבלת הדיג הספורטיבי למכסה של עד 5 ק״ג או דג גדול בודד ליום דיג, על מנת למנוע פגיעה במשאב הדגה ובפרנסת הדייגים המסחריים.

• הפסקת דיג של מינים בסכנת הכחדה חמורה עד להתאוששות האוכלוסייה

מיני דגים כמו דקר הסלעים ומוסר מלכותי הפכו להיות נדירים בגלל דיג יתר. דגים אלה מתאפיינים בקצב רבייה נמוך, ולכן יש להפסיק את הדיג שלהם למספר שנים עד להתאוששות האוכלוסייה.

 

בעקבות עתירה נוספת לבג״צ שהגישה החברה להגנת הטבע, הודיע פקיד הדיג בחודש דצמבר 15 כי יטמיע ברישיונות הדיג לשנת 2016 מספר מגבלות המהוות מענה חלקי בלבד לצורך: השבתת חלק משיטות הדיג בחודשים אפריל ומאי, איסור דיג מכמורת בציוד ייעודי לסלעים, והשבתת המכמורת בחודשים יוני – אוגוסט.

על החלטת פקיד הדיג הוגשו 4 עתירות נגדיות של דייגים. כל העתירות נדחו, והשופטים קבעו בפסק דינם כי לפקיד הדיג סמכות מלאה להטיל מגבלות במסגרת רישיונות הדיג:
"המדובר בענייננו במקרה מובהק של שתי סמכויות מקבילות המסמיכות לקבוע תנאים ומגבלות על הדיג – במסגרת התקנות (תקנות הדיג, 1937 , להלן: התקנות) ובמסגרת תנאים לרישיון. מסקנתי היא כי פקיד הדיג הראשי היה מוסמך לצרף לרישיונות הדיג השנתיים – הן האישיים, הן לספינה – תנאים המצטרפים על המגבלות הקבועות בתקנות ובפקודה."

עוד קבעו השופטים, כי אין מחלוקת כי מטרתו ומחויבתו של פקיד הדיג היא לשמור על משאב הדגה:
"אין חולק עליה – היא להבטיח כי משאבי הדגה של מדינת ישראל – שהם משאב מתכלה-מתחדש, שזמינותו תלויה, בין השאר, בדרכי השימוש וברמת הפעילות הננקטת – ינוהלו בצורה מיטבית, בת קיימא ובאופן העולה בקנה אחד עם האינטרס הציבורי הרחב".

בכך קיבלו השופטים פוגלמן, זילברטל ומזוז, את עמדת החברה להגנת הטבע במלואה.

להמשך קריאה: מיתוסים נפוצים >>>