החצי הכחול - הרפורמה להצלת הים התיכון
ראשי >> רפורמת הדיג >> הפיתרון – רפורמה

הפיתרון: רפורמה בניהול הדיג בים התיכון

ניהול משק דיג בריא ומניעת דיג יתר

עיקרי הפעולות שנעשו ברפורמה ומה עוד צריך לעשות.

שינוי בתמהיל שיטות הדיג ובניהול מאמץ הדיג.

 
פיצוי לקניית רישיונות
שיטות דיג הרסניות
70%
שדרוג יכולות
האכיפה
28%
הסברה
3%

פילוח עלויות הרפורמה ב-2016

 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 

על מנת לאושש את הענף באופן אפקטיבי, דרושה רפורמה המטפלת בכלל המרכיבים בענף.

א. עיקרי הפעולות שנעשו בעקבות הרפורמה ומה עוד צריך לעשות:

01. שינוי בתמהיל שיטות הדיג

  • השבתת שליש מצי הדיג תוך פיצוי כספי לדייגים.
  • הפסקת דיג בשיטת צלילה בעזרת מכלי אוויר דחוס.
  • הסדרת הדיג הספורטיבי, באמצעות רישיון ואגרה לכל דייג (למעט דיג חכה מהחוף ללא עזרים) וקביעת מגבלת שלל יומית. מגבלה זו תפסיק את תופעת הדיג הספורטיבי ה”מסחרי”, ותאפשר הנאה מפעילות פנאי תוך צמצום ההשפעה על הדגה ועל הדייגים המסחריים.

פעולות נוספות שנדרשות:

השלמת השבתת צי המכמורת עבור הספינות הנותרות באמצעות פיצוי כספי לדייגים וביטול סובסידיית הדלק של דייגי המכמורת (הישבון על הבלו). לקחים ממיזמי צמצום צי (Buy-back) בעולם מצביעים בצורה ברורה על הסיכונים שבמהלך צמצום חלקי, אשר נוטה להתאפיין בהגברת מאמץ הדיג ולכן בחוסר אפקטיביות לאישוש הדגה, תוך המשך פגיעה בשאר הדייגים ובטבע. השבתה מלאה של צי המכמורת היא החלופה המועדפת ביותר מבחינה כלכלית, סביבתית ואכיפתית, מבין כלל החלופות שנבדקו.

02. ניהול ממשק דיג

עונת הרבייה והגיוס

עיגון בתקנות הדיג של השבתת דיג למשך 60-90 יום בעונת הרבייה והגיוס (למעט דיג של חכות מהחוף, ודיג מינים נודדים מעל 12 מייל מהחוף).

פעולות נוספות שנדרשות:

מימוש ההשבתה במלואה (ל-90 יום רצופים בחודשים אפריל-יולי) על ידי פקיד הדיג.

שמורות טבע ימיות וניהול מאמץ דיג לפי אזורים

  • קידום אזורים מוגנים לצורך התחדשות הדגה, בהתבסס על תכנית השמורות הימיות של רשות הטבע והגנים.
  • הרחקת שיטות דיג לא סלקטיביות מאזור המים הרדודים.
  • הרחקת דיג מכמורת מבתי גידול סלעיים.

פעולות נוספות שנדרשות:

  • המשך קידום אזורים מוגנים לצורך התחדשות הדגה, בהתבסס על תכנית השמורות הימיות של רשות הטבע והגנים.
  • קביעת מאמץ דיג מסחרי מקסימלי לפי אזורים, על מנת למנוע דיג יתר ברמה המקומית.

מגבלות עבור מינים מסויימים

הכרזה על הדקר האלכנסדרוני כערך טבע מוגן האסור לדיג ספורטיבי.

פעולות נוספות שנדרשות:

קביעת מגבלות דיג על מינים בסכנת הכחדה ומינים רגישים, תוך שימוש באיסור דיג תקופתי או קביעת מכסות.

ציוד

הנחיות פרטניות להגברת הסלקטיביות של ציוד הדיג: הגדלת גודל העין המינימלי ברשת, קרסים מעוגלים להפחתת פגיעה בצבי ים, וכו’.

03. קבלת החלטות מושכלת – הקמת וועדה מייעצת

הטמעת תהליך קבלת החלטות מבוססות מידע וניטור על ידי הקמת ועדה מקצועית מייעצת לדיג, שתסייע לפקיד הדיג בקבלת ההחלטות לממשק הדיג, ותגדיל את הייצוג והשקיפות בתהליך.

04. שדרוג מערכי האכיפה, הניטור וההסברה

לשם ביצוע בפועל של תקנות הדיג במסגרת הרפרומה בשנת 2016, הוקמה יחידה ימית ברשות הטבע והגנים ב-2018, לאכיפת חוקי הציד הימי (דיג) מכוח פקודת הדיג. היחידה כוללת 18 אנשי מערך אכיפה ו-7 כלי שיט לפיקוח.

פעולות נוספות שנדרשות:

חיוב בהתקנת מכשירי איכון לוויניים על גבי ספינות דיג מסחריות על מנת שגופי האכיפה יוכלו לבצע מעקב יעיל אחר פעילותן.

ב. תקציב 

תקציב נדרש להשלמת הרפורמה:

על מנת להשלים את הפעולות הנוספות הנדרשות ברפורמה, יש צורך בתקציב שנתי שוטף ותקציב חד פעמי. התקציב השוטף הינו 5 מיליון ש"ח לטובת פריסת רשת בטחון כלכלית לדייגים מסחריים חופיים. בנוסף, יש צורך ב-1 מלש"ח בשנה עבור יישום תכנית ניתור הדגה ודיג. התקציב החד פעמי דורש 32 מלש"ח להשבתה מלאה של דיג המכמורת, 4 מלש"ח לשדרוג יכולות הפיקוח, וחצי מלש"ח לתמיכה ישירה בדייגים באמצעות הקמת שוניות מלאכותיות כאתרי דיג. חשוב לציין כי ביטול צי המכמורת יחסוך למשק גם הוצאות על סובסידיות מזיקות, כמו ההחזר הכספי על מס הבלו על הדלק לדייגי המכמורת, שכיום עולה למשלם המיסים 2.5 מלש"ח בשנה.

התועלות הציבוריות שניתן להשיג מענף הדיג בים התיכון

חזון

הים התיכון כמערכת אקולוגית בריאה ומקיימת התומכת בצורכי הדייגים, חובבי הים והציבור הרחב לדורות קדימה.

מטרה

ענף דיג בר קיימה בים התיכון, המספק דגה איכותית ומגוונת, למספר מירבי של משתמשים ונהנים בציבור, תוך השפעה אקולוגית מינימלית.

התועלות הציבוריות

כיצד יראה ענף הדיג בים התיכון לאחר השלמת יישום הרפורמה?
יישום הרפורמה במלואה תטפל בכשלי הענף, תאפשר את התחדשות הדגה ואת התפקודים האקולוגיים בים ותביא להתאוששות התשתית עליו הענף מתבסס – משאב הדגה. כך יווצר ענף דיג המבוסס על שלל של דגים בוגרים, מיעוט שלל לוואי, ריבוי משתמשים ומיעוט קונפליקטים פנימיים.
השלל
רפורמה כוללת תביא לעליה בהיקף השלל הכולל בענף (עד כדי כמעט הכפלה של השלל), תוך שינוי משמעותי באופי השלל לשלל המבוסס על דגי איכות בוגרים.
תועלת כלכלית
המהלך המרכזי ברפורמה – השבתת ענף המכמורת תוך פיצוי הדייגים – צפוי להניב תועלת כלכלית למשק, בזכות ביטול ההשפעה השלילית של המכמורת על התחדשות הדגה, ומכאן הפחתת השפעות שליליות על הדייגים המסחריים החופיים, על הדייגים הספורטיביים ועל חובבי הצלילה. הרפורמה כולה צפויה להניב תועלת משקית של 880 מיליון ש”ח, אשר בניקוי העלויות תביא לתועלת נטו של קרוב ל- 800 מיליון ש״ח למשק.
פרנסה, פנאי ונופש
רפורמה כוללת תביא לעלייה משמעותית במספר האנשים הנהנים מהדגה: דייגים מסחריים (דייגי חוף והקפה), דייגים ספורטיביים, חובבי ים (למשל צוללים), צרכנים וקהילות חופיות.
תועלת לטבע
יישום רפורמה כוללת צפוי להיות מהלך המדיניות המשמעותי ביותר לשמירת הים התיכון, יחד עם רשת השמורות הימיות המתוכננות. לרפורמה צפויות תועלות חסרות תקדים בהיבט האקולוגי, ובהן הפחתה משמעותית של פגיעה בחיות מוגנות, התאוששות אזורי דגה סלעיים וחוליים, ושיקום חלק מהרמות הטרופיות (רמות ההזנה) של מארג החיים בים התיכון.
יעד
מדדים אפשריים
יעד:
שיקום הסביבה האקולוגית למצב בריא התומך בייצור דגה ושמירה על הטבע.
מדדים אפשריים:
• הקטנה של אחוז שלל הלוואי (דגים מוגנים, דגיגים צעירים ודגים לא מסחריים).
• הפחתה משמעותית בפגיעה בחיות מוגנות (צבי ים, דולפינים, כרישים, בטאים וכו’).
יעד:
שיקום התעסוקה בענף והבטחת עתיד בר קיימה לפרנסת העוסקים בו.
מדדים אפשריים:
הגדלת מספר המועסקים המתפרנסים מהענף, בדגש על שיטות דיג סלקטיביות.
יעד:
רווחה חברתית: משאב פנאי ונופש לציבור חובבי הדיג והטבע הימי.
מדדים אפשריים:
הגדלה של מספר הנהנים בציבור ממשאב הדגה (דייגים ספורטיביים, צוללי טבע וכו׳), לצד מזעור טביעת הרגל האקולוגית של הענף.
יעד:
שימור המסורת והנראות הציבורית של הדיג.
מדדים אפשריים:
הגדלת מספר העסקים הממתגים עצמם כחלק ממסורת הדיג ותומכים בייצור המקומי (מסעדות דגים, תיירות במעגנות ואתרי דיג, וכו׳).
יעד:
הגדלת תנובת הענף כמקור מזון טרי.
מדדים אפשריים:
הגדלת סך השלל הכולל שמייצר הענף, תוך הגדלת אחוז דגי האיכות (דגים גדולי גוף מעל לגודל רבייה) בשלל.

התועלת הכלכלית המשקית מביצוע השבתה מלאה של דיג המכמורת לטובת אישוש הענף.

צפי עלויות לעומת הכנסות והגעה לאיזון תזרימי מלא תוך 5 שנים*.

6-
4
הכנסות (מיליוני ש״ח)
עלויות (מיליוני ש״ח)
הכנסה נטו מהמהלך (מיליוני ש״ח)
  • העלות כולל אכיפה, קמפיין הסברה ושיפוי שיטות דיג הרסניות בגין יציאה מהענף
  • ניתן לאזן את עלויות הרפורמה על ידי גידול בהכנסות מגביית אגרות, בעקבות עלייה בשיעור תשלום אגרת הרישיון ע"י דייגים חופיים וספורטיביים, וביטול סובסידיות מזיקות**
 * מתוך ניתוח של חברת TASC משנת 2013 במסגרת הכנת תכנית אסטרטגית לניהול הדיג בים התיכון.
** הונח שיעור גבייה התחלתי של 50% בקרב הדייגים הספורטיבים – שיעורי הגבייה משתפרים לאורך זמן. הונח גידול לאורך זמן במספר הדייגים הספורטיבים והחופי וההקפה. כאשר הגידול במספר הדייגים בתרחיש זה הינו מהיר יותר מאשר בתרחיש השבתה חלקית.
כלב ים נזירי | צילום: מיה אלסר, מחמ״לי

כלב ים נזירי | צילום: מיה אלסר, מחמ״לי

שינויי חקיקה נדרשים

יש צורך בעדכון של פקודת הדיג המנדטורית משנת 1937 והתאמתה לצרכי השעה.

 
מפת מצע סלעי קשה
טיוטת תקנות הדיג שפרסם אגף הדיג מציעה הגנה על אזורי המצע הקשה שמתחת לעומק 40 מ׳, אך לא על האזורים בעומק (מלבנים אדומים באזור הצבוע בכחול כהה).

* המכון לחקר ימים ואגמים לישראל. 2015. מתוך – ״סקר אסטרטגי סביבתי לחיפוש והפקה של נפט ושל גז טבעי בים – חלק ג׳״, משרד התשתיות הלאומיות האנרגיה והמים.

התשתית החקיקתית לניהול הדיג בים התיכון, המוסדרת על ידי פקודה מנדטורית מיושנת משנת 1937, אינה מותאמת למגמות מודרניות של ניהול משאב הדגה, המצוי בישראל בהתדרדרות קשה, ואינה מספקת כלים יעילים להתמודדות עם האתגר החשוב של אישוש הדגה.

במסגרת הרפורמה ידרשו שינויים הן בפקודת הדיג והן בתקנות הדיג, על מנת לממש ניהול מושכל של הדגה בים התיכון. במסגרת זו, מקודמת בכנסת הצעת חוק לתיקון פקודת הדיג (הוראות לעניין הבטחת דיג בר-קיימא), התשע״ה–2015, שנועדה להסדיר את תשתית החקיקה ולהתאימה לצרכי השעה הדוחקים.

הצעת החוק לתיקון פקודת הדיג (הוראות לעניין הבטחת דיג בר-קיימא)

התיקון המוצע לפקודת הדיג מתווה מסגרת עדכנית העונה על צורכי השעה, ומשרטט מסגרת נורמטיבית לניהול הענף בים התיכון, תוך ביסוס כלים פרטניים לשיקום ענף הדיג, כמו השבתת דיג בעונת הרבייה, הגבלת שיטות דיג מזיקות ועוד. הפקודה המנדטורית כתובה בתמציתיות ואינה מכילה את סל הכלים הדרוש לניהול משאב הדגה. מרבית הרגולציה הרלוונטית לניהול המשאב מצויה כיום בחקיקת המשנה (תקנות הדיג, 1937).

הצעת חוק ״דיג בר קיימא בים התיכון 2015״ מכילה, בין השאר, את המרכיבים הבאים*:

1. מסגרת נורמטיבית עדכנית

  • הגדרת מטרה לחוק: הבטחת קיימות משאב הדגה הטבעית למען הבטחת פרנסת הדייגים, אספקת המזון ושמירת משאבי הטבע.
  • הגדרת “סיכון אקולוגי”: הגדרת פעולות דיג המסכנות את המשאב הטבעי והטמעת הנושא במכלול השיקולים לניהול הענף (לדוגמה, מתן רישיונות).

2. מנגנון קבלת החלטות מבוסס ידע – וועדה מייעצת

הקמת ועדה מייעצת לפקיד הדיג על מנת לסייע בקבלת החלטות מקצועית ומושכלת, המושתתת על ידע מדעי עדכני ותוך שיתוף הדייגים בתהליך.

קביעת מדיניות בענף הדיג מחייבת התבססות על ידע מדעי ומקצועי, שמתעדכן על בסיס תקופתי. לשם כך מוצע להקים ועדה אשר תייעץ לפקיד הדיג בסוגיות מקצועיות שונות (קביעת מועד השבתת הדיג בעונת הרבייה של הדגים, לדוגמא) על מנת להבטיח את התחדשות הדגה תוך מזעור הפגיעה בדייגים ובסביבה הימית. מדובר על סוגיה מורכבת, מכיוון שמינים שונים מתרבים בתקופות שונות, ויש לקבוע את התקופה המיטבית להשבתת הדיג, ולעיתים לעדכן את הקביעה בהתאם לנתונים עדכניים. ההרכב המוצע לוועדה כולל את נציגי משרד החקלאות ופיתוח הכפר, נציגים בעלי ידע מדעי בתחום האקולוגיה הימית (אקדמיה ורשות הטבע והגנים) ונציגי הדייגים.

מסקירת ספרות על ניהול דיג ברחבי העולם, עולה כי תהליכי קבלת החלטות בתחום הדיג מתקיימים במדינות מפותחות בעזרתן של “מועצות דיג” בהן יש נציגות של דייגים, נציגי ארגוני סביבה, תושבים, וכמובן נציגי רשויות ממשלתיות. כינון וועדה מייעצת לא רק ישפר את איכות ההחלטות שמקבל פקיד הדיג, אלא גם יגביר את הלגיטימיות הציבורית שלהן, ובכך יעלה את הסיכויים לציות לחוק, כמו גם את חוסן ההחלטות במבחן בתי המשפט.

3. קביעת ״כללי ניהול״ לצי הדיג

לצורך שמירה על התחדשות הדגה והפחתת קונפליקטים בין שיטות הדיג השונות:

  • הגדרת שיטות דיג הרסניות כאסורות בישראל.
  • הגבלת הדיג בעונת הרבייה של הדגים.
  • הגבלת דיג הפוגע בקרקעית הים באזורים רגישים של מים רדודים ואזורים סלעיים, להם חשיבות להתחדשות הדגה באמצעות איסור דיג מכמורת בכל אזורי המצע הסלעי ובמים הרדודים מעומק של 40 מ׳.
  • הגדרת מכסת שלל יומית מקסימלית לדייגים חובבים, כדי לאפשר את הנאתם מדיג תוך מזעור השפעתם על הדייגים המסחריים ועל משאב הדגה.
  • הגבלות דיג על מיני דגים המצויים בסכנת הכחדה, ואיסור דיג של מינים מוגנים.

הצעת החוק לתיקון פקודת הדיג (איכון ספינות דיג)

יש צורך בחיוב התקנת מכשירי איכון לווייני על גבי ספינות דיג מסחריות מכיוון שפעילותן מתרחשת גם במרחק רב מהחוף ובשעות הלילה ולכן כמעט בלתי אפשרי לעקוב אחר פעילותן באמצעים סטנדרטיים. לשם כך, מחייבות כל מדינות ה-OECD את ציי הדיג שלהן להתקין מערכת איכון לוויינית יעודית (VMS) המשדרת את המיקום למרכז בקרה ופיקוח. גם ישראל מחוייבת לסטנדרט זה במסגרת חברותה בנציבות הדיג הים תיכונית, כבר משנת 2009, אך לא עומדת בהתחייבות זו. אכיפת איסור דיג בשטחים מוגנים ובקרבת תשתיות חיוניות כמו קווי גז, כמעט ואינה אפשרית עקב כך.

עדכון תקנות הדיג

משרד החקלאות ופיתוח הכפר פרסם עדכון של תקנות הדיג, אולם נדרשים בה שינויים משמעותיים נוספים על מנת להתמודד בהצלחה עם משבר קריסת הדגה.

 
מפת גרירות המכמורת

מפת גרירות המכמורת על קרקעית הים*: דוגמא להיעדר ניהול מרחבי של הדיג ופגיעה באזורים להתחדשות הדגה.

* מקור: דו"ח מסכם למשרד החקלאות, שפניר ואדליסט, יולי 2011
 
דולפינן מצוי

דולפינן מצוי | צילום: אביעד שיינין

משרד החקלאות ופיתוח הכפר עדכן את תקנות הדיג. העדכון מבורך אך חלקי ולא מספק, ונחוץ להטמיע בתקנות שינויים משמעותיים נוספים על מנת להגן על משאב הדגה ולהסדיר את הענף.

  1 . עונת הרבייה

קביעת משך זמן של 60-90 ימים לאיסור דיג: התקנות קובעות לראשונה כי תתבצע השבתת דיג בעונת הרבייה. אולם, יש צורך לקבוע משך זמן מינימלי של כ-90 יום לאיסור דיג בעונת הרבייה, על מנת לעמוד בסטנדרטים בינלאומיים ולהבטיח את התחדשות הדגה בפועל. חשוב כי ההשבתה בעונת הרבייה תכלול את כל שיטות הדיג.

  2 . הגבלות על דיג המכמורת

דיג המכמורת הוא שיטת הדיג בעלת ההשפעה השלילית המשמעותית ביותר על התחדשות הדגה, ערכי הטבע המוגנים, והסביבה החופית בים התיכון. על מנת למזער את השפעתו של דיג זה על הסביבה, על משאב הדגה, ועל פרנסתם של שאר הדייגים המסחריים, נמצא שהחלופה היעילה והכלכלית ביותר היא השבתת כלל צי המכמורת, תוך פיצוי הדייגים. עד שייושם מהלך של השבתה ופיצוי, ברור שיש להטיל על צי המכמורת מגבלות משמעותיות ביותר, בעיקר ברמה המרחבית: איסור דיג בכל אזורי המצע הסלעי הקשה והרחקה משמעותית מהחוף (איסור בעומק הרדוד מ- 40 מ׳). אולם, להגבלות אלה קשיים אכיפתיים משמעותיים, מכיוון שהן יחייבו אמצעי איתור לוויניים ומערכת לניטורם, התגברות על קשיים משפטיים ביכולת להשתמש במידע הלוויני לצרכי אכיפה, וכמובן גם אמצעי אכיפה ימיים.

משום כך, אנו סבורים שההגבלות על דיג המכמורת לא צפויות להביא להגנה אפקטיבית מספיק על משאב הדגה ועל מרבית המשתמשים בדגה (הדייגים לסוגיהם, חובבי צלילה וטבע והציבור הישראלי בכללותו). לכן גם לא נכון לקדם החלפת רשתות ל״עין מרובעת״, מכיוון שלא הגיוני לבצע מהלך של החלפת רשתות, הכרוך במשאבים, טרום מהלך לצמצום משמעותי (buy–back) של מכמורתנים.

  3. הדיג הספורטיבי

פקודת הדיג המנדטורית אינה מייחדת התייחסות פרטנית לניהול הדיג הספורטיבי. נוהל רישיונות הדיג שפרסם אגף הדיג, ונכנס לתוקפו ב-2016, קובע מנגנון ניהול ייעודי לדייגים אלה, התואם את היותם חובבים שאינם מתפרנסים מדיג. הנוהל מטיל על כלל הדייגים הספורטיביים מגבלת שלל יומית, של עד 5 ק״ג ליום או שני דגים גדולים לכל רישיון דיג ספורטיבי. חשוב לקבוע במסגרת תקנות הדיג כי לדייג חובב אסור למכור את השלל.

  4. מינים רגישים ובסכנת הכחדה

אוכלוסייתם של מינים מסוימים (לדוגמה דגים מתת משפחת הדקרים) התדרדרה, בעקבות דיג יתר, אל סף הכחדה. מוצע לאפשר לפקיד הדיג לקבוע תקופה שבה תיאסר פעילות דיג עד להתאוששות האוכלוסייה לרמה המאפשרת את חידוש הדיג של מין זה. בנוסף, מוצע לאפשר לפקיד הדיג לקבוע מכסת שלל לדיג ייעודי של מינים המצויים בסכנת הכחדה. קביעה מקצועית זו תיעשה בהתייעצות עם הוועדה המייעצת מכיוון שעליה להתבסס על ידע מדעי עדכני.

  5. אורכי מינימום לדגים

תקנות הדיג מגדירות גדלי מינימום לדיג של מינים שונים, על מנת להבטיח דיג של דגים בוגרים שכבר תרמו את תרומתם להתחדשות הדור הבא של הדגה. אולם, חלק מהגדלים המופיעים בתקנות אינם תואמים את הידע המדעי בנוגע לגדלי המינימום למחזור רבייה ראשון, ולגבי מינים רבים כלל אין הגדרת גודל. לכן, יש לבצע עדכון מקיף של גדלי המינימום בתוספת הראשונה לתקנות, על בסיס נתונים מדעיים לגבי גודל הדג בעת מחזור הרבייה הראשון, לרבות השלמת מינים שאינם מופיעים בתקנות.

  6. הגדלת הסלקטיביות של ציוד הדיג

רשתות עמידה: מכיוון שיש לכוון את הדיג לשלל של דגים בוגרים, מציעות תקנות הדיג החדשות שפרסם אגף הדיג להגדיל את גודל המינימום של רשתות העמידה ל- 30 מ״מ לפחות, אשר תאפשר לכידת דגים איכותיים בעלי ערך שוק גבוה, אשר כבר הספיקו להתרבות.

מערך קרסים: מוצע להחיל חובת שימוש בקרסים מעוגלים בעלי גודל מינימלי. קרסים עגולים יכולים להפחית הפגיעה בבעלי חיים אחרים כמו צבי ים, הן ע״י הפחתת כמות התפיסות של חיות אלה, והן ע״י הגדלת סיכויי השרידות שלהן אם נתפסו וחולצו.

  7. הגדרת מאמץ דיג אזורי מקסימלי לדיג ברשתות עמידה ודיג במערך קרסים קרקעי (שאראק)

על פי חוק הסביבה החופית התשס"ד 2004, "פגיעה בסביבה החופית" מוגדרת "פעולה של אדם בסביבה החופית, לרבות… פגיעה במערכות אקולוגיות המתקיימות בסביבה החופית, פגיעה בטבלאות גידוד ומסלע, במערות ובצוקים טבעיים, בדיונות חול ובאזורי שפך של נחלים, המצויים בסביבה החופית….". לכן, יש לקדם הגדרת מאמץ דיג אזורי מקסימלי לדיג בשיטות אלו.

יש דברים שלא יכולים לחכות

צעדי חירום נדרשים: מגבלות ותנאים במסגרת רישיונות הדיג.

קידום הרפורמה, לרבות אישור שינויי חקיקה נדרשים, צפוי לארוך מספר שנים עד ליישומה המלא.

אולם, הים התיכון, והציבור המתבסס עליו, אינם יכולים לחכות. לאור מצבה החמור של הדגה, ולאור הפגיעה האינטנסיבית בטבע הימי ובפרנסת והנאת הדייגים, נדרשות פעולות חירום. ברשותו של פקיד הדיג הראשי במשרד החקלאות מצוי כלי מינהלי ראשון במעלה לניהול הדיג בישראל- רישיונות הדיג. באמצעות הטמעת תנאים והגבלות במסגרת רישיונות הדיג, יכול פקיד הדיג להגן על משאב הדגה ועל הסביבה הימית מפני נזקים בלתי הפיכים, כאמצעי זמני ועד לקידום הרפורמה והעדכונים לפקודת הדיג ותקנות הדיג.

עמדה זו קיבלה חיזוק בעתירה שהגישה החברה להגנת הטבע לבג״צ, ובפסק הדין (אפריל 2015) אשר קבע כי למדינה יש יכולת להטמיע מגבלות ותנאים ברישיונות הדיג. על פקיד הדיג לעשות שימוש בכלי מינהלי זה, החל משנת 2015, כאמצעי חירום ועד לקידום תקנות חדשות ורפורמה, תוך הטמעה של התנאים הבאים ברישיונות הדיג:

• איסור דיג בעונת הרבייה של הדגים

למשך 3 חודשים, לכל שיטות הדיג, למעט דיג בחכה מהחוף (שכרגע אינו מחייב רישיון) ולמעט דיג מינים נודדים מעבר ל- 12 מייל ימי.

• איסור דיג מכמורת בעומק הרדוד מ – 40 מ׳

דיג מכמורת במים הרדודים פוגע בדגיגים צעירים. דיג במים רדודים פוגע בצבי הים (מרבית הפגיעה בצבי ים מתרחשת בעומקים 50-20 מ׳), ואף מונע מדייגי רשת לפרוס ציוד דיג באזורי הגרירה של המכמורת.

• הפסקת דיג של מינים בסכנת הכחדה חמורה עד להתאוששות האוכלוסייה

מיני דגים כמו דקר הסלעים ומוסר מלכותי הפכו להיות נדירים בגלל דיג יתר. דגים אלה מתאפיינים בקצב רבייה נמוך, ולכן יש להפסיק את הדיג שלהם למספר שנים עד להתאוששות האוכלוסייה.

בעקבות עתירה נוספת לבג״צ שהגישה החברה להגנת הטבע, הודיע פקיד הדיג בחודש דצמבר 15 כי יטמיע ברישיונות הדיג לשנת 2016 מספר מגבלות המהוות מענה חלקי בלבד לצורך: השבתת חלק משיטות הדיג בחודשים אפריל ומאי, איסור דיג מכמורת בציוד ייעודי לסלעים, והשבתת המכמורת בחודשים יוני – אוגוסט.

על החלטת פקיד הדיג הוגשו 4 עתירות נגדיות של דייגים. כל העתירות נדחו, והשופטים קבעו בפסק דינם כי לפקיד הדיג סמכות מלאה להטיל מגבלות במסגרת רישיונות הדיג: "המדובר בענייננו במקרה מובהק של שתי סמכויות מקבילות המסמיכות לקבוע תנאים ומגבלות על הדיג – במסגרת התקנות (תקנות הדיג, 1937 , להלן: התקנות) ובמסגרת תנאים לרישיון. מסקנתי היא כי פקיד הדיג הראשי היה מוסמך לצרף לרישיונות הדיג השנתיים – הן האישיים, הן לספינה – תנאים המצטרפים על המגבלות הקבועות בתקנות ובפקודה."

עוד קבעו השופטים, כי אין מחלוקת כי מטרתו ומחויבתו של פקיד הדיג היא לשמור על משאב הדגה: "אין חולק עליה – היא להבטיח כי משאבי הדגה של מדינת ישראל – שהם משאב מתכלה-מתחדש, שזמינותו תלויה, בין השאר, בדרכי השימוש וברמת הפעילות הננקטת – ינוהלו בצורה מיטבית, בת קיימא ובאופן העולה בקנה אחד עם האינטרס הציבורי הרחב".

בכך קיבלו השופטים פוגלמן, זילברטל ומזוז, את עמדת החברה להגנת הטבע במלואה.

תכנית פעולה לניהול הדיג ואישוש הדגה והטבע בים התיכון | 2020 - 2030

שתפו:
להמשך קריאה: אודות הרפורמה